|
|
עמוד:10
10 | עיונים בטקסט הבית - ספרי / גילה שילה ושל לשון סיפורית" ( עמ׳ 62 ) . כיוון זה ניכר גם בדבריה של פרוכטמן ( 2000 ) הקושרים בין תופעות לשוניות דומות המופיעות בסוגות מרוחקות זו מזו, כגון בספרות ובכתיבה של העברית הבינונית . היא מציינת גם מקרים של "העמדת פנים" של סוגה, למשל שירים המנצלים תבניות לשון מן הכתיבה העיונית . גם המודלים הדו - ממדיים המתוארים בספרות ( Brewer, 1980 ; Roe, Stoodt, & Burns, 1978 ) אינם מאפשרים מיון מושלם של טקסטים לסוגות . ברואר ממיין את הטקסטים על פני שני ממדים : ממד המבנה וממד התכלית . בממד המבנה הוא מבחין בשלושה מבני תשתית : תיאורי, סיפורי ואקספוזיטורי ( היצגי ) . בממד התכלית ברואר מתכוון ליחסי הגומלין שבין כוונות המחבר לבין האופן שבו הנמען תופס את המסר שבטקסט . מערכת זו מכונה בפי ברואר "הכוח הדיסקורסיווי" ( שראל, 1991 : 106 ; 224 : 1980 Brewer, ) . הכוונה לאינטראקציה בין הכוונות התקשורתיות של המוען לבין דרך תפיסת המסר על ידי הנמען . ברואר מבחין בין ארבעה כוחות דיסקורסיוויים בסיסיים : למסור מידע, לבדר, לשכנע ולספק צורך אסתטי אמנותי . שני ממדים אלו – מבנה ( שלושה סוגים ) ותכלית ( ארבעה סוגים ) – יוצרים 12 משבצות, שלתוכן ניתן לשבץ טקסטים שונים . לדעת שראל ( 1991 : 106 ) , חסרונו של המודל של ברואר הוא שאינו מונע כפילות ואינו מונע מקרי גבול . למשל ביוגרפיה, המוגדרת מבחינת המבנה כסוג שיח נרטיבי, מופיעה במודל של ברואר פעמיים, הן לפי הכוח הדיסקורסיווי "לספק מידע" הן לפי הכוח הדיסקורסיווי "לבדר" . הסיפור הקצר משובץ אף הוא פעמיים במודל, והדרמה משובצת שלוש פעמים . רו ואחרים ( 1978 , . Roe et al ) מציעים אף הם מודל דו - ממדי . הם מתייחסים לטקסטים במדעי החברה וממיינים אותם על פי שתי מערכות : מערכת הארגון ומערכת המבנה או הכתיבה . במערכת הארגון כלולים ארגון גיאוגרפי מרחבי, ארגון כרונולוגי, ארגון לפי מושגים ועוד . במערכת המבנה כלולות דרכים לפיתוח הרעיונות : סיבה ותוצאה, רעיון עיקרי ורעיונות תומכים, השוואה וניגוד, רצף של אירועים ( מקום ) וזמנים, שאלות ותשובות ועוד ( עמ' 237 ; שראל, 1991 : 107 ) . עם כל הקושי להבחין הבחנה חד - משמעית בין הסוגות, ההיכרות איתן היא רבת - חשיבות . ברמן ( 741 : 2008 Berman, ) אף טוענת שכתיבה מקצועית תלויה בהכרת מאפייני הסוגה, למשל העקרונות המארגנים שלה . היא מצאה כי ילדים עד גיל התיכון נטו לשים לב להבדל בין הסוגות בצורה דיכוטומית, ודווקא מתבגרים ובוגרים הבחינו פחות באפיונים לשוניים המבדילים בין הסוגות ( עמ' 746 ) .
|
|