|
|
עמוד:50
| גיליון ,89 תמוז תשפ"א, יוני 2021 50 הפרויקט הגיעו צעירים גם למשרד החוץ וגם למשטרה . את השגרירה האתיופית הראשונה אני מיניתי" . אחרי אתיופיה וניירובי, יצאת בשליחות המוסד לאירן, ואז כבר, כראש השלוחה, זיהית שמשטר השאה לא יחזיק מעמד . . . "הסימנים לקריסה היו כבר בו 1976 . אתן לכם דוגמה קטנה : היה לנו מבצע משותף עם המוסד האירני וקצין מטעמם היה צריך לצאת לאירופה לפגוש מישהו . המבצע הזה התעכב במשך שלושה חודשים, כיוון שנדרשה חתימתו של השאה . חשבתי לעצמי שאם השאה צריך לאשר נסיעה של קצין לחוץ לארץ – העסק הזה לא מתנהל כמו שצריך . להיזהר מהפלנגות אני כבר ראיתי באתיופיה משטר ריכוזי, שלא החזיק מעמד, ובאירן, תחת השאה, זה היה ריכוזי פי כמה . הבעיה של האירנים היום היא שהם החליפו משטר ריכוזי אחד במשטר ריכוזי אחר" . נעבור ללבנון . בשנת 1983 , תוך כדי המלחמה, אתה נשלח לשם כדי לכהן כראש הנציגות של משרד החוץ, אבל עוד לפני כן, כאיש המוסד, זיהית שאי אפשר לסמוך על הקשר עם הנוצרים . "יש לי סיפור אחד הממחיש הכול . בו 1979 העוזר הראשי של בשיר ג'ומייל בא עם יאכטה לחיפה וביקש להיפגש . בכיר במוסד ואני נפגשנו איתו . הוא אמר : 'יש לנו בעיה קטנה עם רובי, האח הצעיר של טוני פרנג'ייה ( בנו השני של הנשיא הלבנוני סולימאן פרנג'ייה , שהיה מזוהה עם הסורים . טוני חוסל שנה לפני כן על ידי הפלנגיסטים ) , והוא עושה לנו צרות . עמיתי לפגישה מהמוסד נתן להם להבין שזה פתיר . . . ואז לקחתי אותו לחדר הסמוך ואמרתי : 'תשמע, אם אנחנו נותנים להם עכשיו אור ירוק להרוג אותו, יהיה שם מרחץ דמים כזה שאתה לא מתאר לעצמך וכל מה שבנינו עד עכשיו ירד לטמיון' . הוא תפס את עצמו . חזרנו לחדר ואמרנו לשליח של ג'ומייל שאנחנו צריכים עוד קצת זמן לחשוב על זה" . "הם הסתכלו עליי והבינו שזה אני שהכשלתי את התוכנית ומאז הם לא אהבו אותי . בספטמבר 1980 ביקרתי בלבנון, בעיירה ביכפאיה . היה לי ברור שהנוצרים מנסים כל הזמן לגרור אותנו ללבנון . וכל הזמן עושים פרובוקציות . עלינו לביקפאיה . בכיכר של העיירה הייתה באר ולידה אנשים שמצדיעים במועל יד . . . " . כמו בגרמניה הנאצית ? "כן ! זה גמר אותי . לאחר מכן האמירות הלא אנושיות של הפלנגות . מדובר בהרבה אנטישמיות . אני ? פשוט מאוד נזהרתי מהם" . הופתעת מטבח סברה ושתילה ? "ממש לא ! ובינואר 1981 עזבתי את המוסד" . בעצם, מה שאתה אומר זה שעשינו טעות כשהתמקדנו אך ורק בנוצרים בלבנון . "בוודאי ! עצם המחשבה שאתה יכול לבוא ולעשות סדר במדינה אחרת, מדינה כמו לבנון . זה רעיון מטורף . . . " . לעשות סדר בלבנון . . . איך קרה ששנתיים אחר כך שוב התגלגלת ללבנון ? "אחרי הטבח בסברה ושתילה, כשמשה ארנס התמנה לשר הביטחון, הוא ראה שבלבנון יש בלגן גדול . הוא ביקש שיביאו לו מישהו שיעשה קצת סדר, שיתאם . ואז הצענו את אורי לובראני . אני אמרתי לו : 'תשמע, לובראני ישב באיראן, עסק בתיאום ועשה את זה מצוין . הוא מסוגל לעשות את זה' . לובראני התחיל לעבוד, ואחרי חודש או חודשיים ביקש שאצטרף אליו . התחלתי לנסוע צפונה . השיעים קיבלו אותנו בהתחלה באורז ובפרחים, ואחר כך באבנים . בינתיים, במאי 1983 סיימנו את הסכם נסיגת הכוחות בתיווך אמריקאי ביחד עם הלבנונים, ואת זה ניהל דייב קמחי מטעם ישראל . הוא ניהל את זה בסדר גמור . הוא קיווה שזו תהיה מעין שביתת נשק . . . לפי ההסכם, הייתה צריכה להיות משלחת משותפת שתשב בביירות ותפקח על הקשרים, ותהיה מורכבת מאמריקאי שישמש כמשקיף, מבכיר לבנוני ומבכיר ישראלי . הנציג של משרד החוץ שישב שם – סיים את תפקידו ולא נמצא לו מחליף . בניית קשרים אזרחיים עם הונג - קונג דייב קמחי חיפש מישהו . הוא אמר לי שפנה לכמה אנשים ואף אחד לא רוצה . שאלתי ריאיון עם ראובן מרחב – איש השב"כ, המוסד ומשרד החוץ הואמרתי : 'תשמע, אם אנח נו נותנים להם עכשיו אור ירוק להרוג אותו, יהיה שם מרחץ דמים כזה שאתה לא מתאר לעצמך אתה מוכן להיות מנכ"ל המשרד ? ', אמרתי לו שאני לא מהליכוד, הוא השיב : 'זה לא מעניין אותי, אתה ציוני' . אורי לובראני – בזכות הניסיון והתבונה משה ארנס – צריך להיות ציוני, לא יותר . . .
|
|