|
|
עמוד:20
| גיליון ,89 תמוז תשפ"א, יוני 2021 20 שהוטמן אצל חבר הכנסת מאיר יערי, מנהיג מפ"ם, בשנת 1953 . רק בודדים בצה"ל ידעו על קיומו של השירות . וכאשר רבו המשימות ועימן גם הצרכים, דרש איסר הראל מצה"ל תוספת תקציב, תקנים ומתקנים, אך נתקל בקשיים להשגתם . כאמור, מעטים הכירוהו . עובדה זו הצריכה לעגן רשמית ובכתובים את קיומו של השירות, ועל כן דאג איסר לכנס התייעצות אצל ראש הממשלה דוד בןוגוריון, בהשתתפות הרמטכ"ל הראשון רבואלוף יעקב דורי . הישיבה "בדבר שירותי המודיעין במדינת ישראל" התקיימה בתאריך השמונה בפברואר 1949 ובה "סוכם בין היתר להקים את שירות הביטחון" . עוד נקבע בישיבה זו כי "מחץ" תהפוך לש . ב . ואליה יצורפו היחידות הבאות : יחידת צה"ל ש"מ 3 שעסקה עד אז בריגול נגדי ויחידת משטרה צבאית 395 ( היחידה המיוחדת לביצוע ) שהתמחתה בלכידת עריקים, עיקוב אחריהם ומעצרם הסמוי, ושתהפוך לימים ליחידת המבצעים של שב"כ . כן סופחו לשירות ארבעה בתי הכלא הצבאיים המיוחדים : 396 ( כלא 6 ) , 399, 398, 397, לצורך ביצוע מעצרים המוניים, באם שוב יידרשו . בתאריך הו 17 בפברואר ,1949 פנה איסר הראל לרמטכ"ל בבקשה להוציא הוראות מתאימות לצבא . רבואלוף יעקב דורי הכריז למוחרת על הקמת שירות הביטחון, ש"יהווה מעתה יחידת חשבון עצמאית, בזיקה ישירה אליי" ( ל . . . רמטכ"ל ) . על פשר ה"זיקה" נעמוד בהמשך . כיצד מקימים שירות יש מאין ? מה יהיו משימותיו ? כיצד עליו לפעול ? באיזה תקציב ובאילו כלים ? לצורך כך הוקמה "ועדת השניים" : ראובן שילוח ( ראש המוסד הראשון ) ויוסף יזרעאלי ( מנכ"ל משרד הביטחון ) , שבחנו בקפידה את משימותיו של השירות ואת האמצעים הדרושים לו והגישו בתשעה במאי 1948 את המלצותיהם לראש הממשלה . חבלי לידה בעייתיים והיבנות מהירה פעילות שב"כ כיחידה בצה"ל עוררה בהכרח בעיות וחילוקי דעות מהותיים . כך למשל קביעתו דלעיל של הרמטכ"ל, לפיה השירות יהיה בזיקה ישירה אליו . אולם, פשר ה"זיקה" לא הובהר כל צרכו, שהרי את ראש השירות מנחה מאז ומתמיד רק ראש הממשלה ולא הרמטכ"ל . כמו כן, קבע ראש הממשלה עצמו, במסמך מיום השני ביוני ,1949 כי השירות אומנם פועל כחלק מהצבא, אך גם "פועל מבחינה אדמיניסטרטיבית, כאגף במשרד הביטחון" . המסגרת הצבאית, הנוקשה והכובלת, לא בדיוק התאימה לאופי פעילותו של השירות . גם הצבא התקשה להשלים עם גוף אשר מעשית אינו חלק ממנו, ואנשיו אינם ממש חיילים . חילופי הרמטכ"לים בנובמבר 1949 ומינויו של רבואלוף יגאל ידין במקומו של רבואלוף דורי, הם שהשפיעו כנראה על מעמד שב"כ בצבא . סגן הרמטכ"ל מרדכי מקלף התנגד בכל תוקף לדרישת איסר הראל לקדם בדרגות את אנשיו, בטענה כי הדבר יפגע בהיררכיה הצבאית וזאת על אף שמעמד השירות היה מקביל לחייל . יותר מכך, כשלמפקדי החילות כבר הוענקה דרגת אלוף, נמנע הדבר מסגןואלוף איסר הראל, באותו תירוץ כי השירות אינו גוף צבאי ממש . ההצעה החלופית להעברת שב"כ כגוף אזרחי למשרד הביטחון נתקבלה, לבסוף, לרווחת כל הגורמים . בתאריך האחד באוגוסט 1950 הועבר השירות למשרד הביטחון, אך עובדי השירות הפכו לעובדי מדינה מן המניין רק בשנת 1953 . ואולם, בסודי סודות, הוסדרה להם זכות קנייה בשק"ם, וזאת בתנאי המפורש שלא העובדים יערכו בעצמם את הקניות, כדי שלא יידרשו חלילה להזדהות, אלא רק בנות זוגם . שב״כ גיליון מיוחד בהמלצות כלולות הסמכויות שיש להעניק לשירות, תקן כוח אדם שימנה 370 איש, וכן תקציב חודשי של . . . 15,000 לירות . רק בודדים בצה"ל ידעו על קיומו של השירות . וכאשר רבו המשימות ועימן גם הצרכים, דרש איסר הראל מצה"ל תוספת תקציב, תקנים ומתקנים, אך נתקל בקשיים להשגתם .
|
|