|
|
עמוד:16
| גיליון ,89 תמוז תשפ"א, יוני 2021 16 החקירה של השירות, לרבות עובדת הפעלת לחץ פיזי ופסיכולוגי, שנהגו במתקני החקירות של השירות במשך עשרות שנים, אך הוכחשו בציבור ובבתי המשפט . הוועדה המליצה על הכרה מוגבלת בשימוש באמצעים המיוחדים תוך הסתמכות על הגנת הצורך שבמשפט הפלילי . בחלוף 12 שנים נוספות, ביטל בג"ץ את התפיסה המשפטית האמורה, וקבע איסור מוחלט על הפעלת לחצים בחקירה, למעט במקרי " פצצה מתקתקת " ממש, ובבחינת חוקיותם בדיעבד, לאחר מעשה . סוגיית חקירות הטרור למטרות סיכול, כאמור, לשם קבלת מידע מנחקר לצורך שימוש בו לביצוע שיבוש ומניעה של פעולות טרור עתידיות, מציפה דילמות קשות בתחום המשפטי והאתי . זו תמציתן : מה בין שתי הרעות ההכרחיות עדיפה ? הפרת זכותו של נחקר לאי פגיעה בכבודו ובגופו על מנת לחלץ ממנו, בניגוד לרצונו, מידע תוך כדי פגיעה חמורה בזכויות מובהקות שקיימות במשטר דמוקרטי, לנחקר "פלילי" רגיל ( כמו זכות השתיקה, הזכות לאי הפללה עצמית, הזכות לכבוד וליחס אנושי, היוועצות זמינה עם עורך - דין ועוד ) – והכול על מנת להציל חיי אחרים ; או כיבוד כל אותן זכויות בקפדנות ובקנאות, בשם עקרונות המקודשים לחירות האישית ולזכויות אדם במשטר דמוקרטי, אפילו במחיר הידיעה כי הנחקר אוצר בקרבו מידע שגילויו מבעוד מועד עשוי, במידה כזו או אחרת של סבירות, להציל חיי אדם . ניתן לתמצת את השאלה גם כך : בתחרות שבהגנה על זכויות, איזו להעדיף – את ההגנה על נחקר פלוני מסוים מפני פגיעה ודאית, אומנם יחסית ומוגבלת, הכרוכה בעצם פעולות החקירה ; או, את הפגיעה המסתברת, אך לא ודאית, לא בהכרח קרובה ומיידית, ולא ברורה בהיקפה כלפי הציבור או חלק ממנו, בגין פיגוע שאולי ניתן למנוע . ההסדר המשפטי שהושג בעקבות פסיקת בג"ץ מותיר, אומנם, שיקול דעת מסוים לרשות החוקרת, אך יוצר מציאות בעייתית במידת הוודאות של החוקר בעת ביצוע עבודתו . קונפליקט זה מוביל לדילמה נגזרת אחרת, הנוגעת ל"ארגז הכלים" של עובד הציבור בעבודתו, שחלק ממנו אמור להיות בתחום הוודאות המשפטית של חוקיות פעולותיו . ניתן לסכם כי המצב המשפטי הקיים – אינו משביע רצון ומטיל על החוקר אחריות כבדה בלא לאזנה בוודאות משפטית הולמת . דילמת ה"יומינט" הדילמה הבאה היא בתחום ההפעלה של מקורות חיים ( "יומינט" ) . מאז ומתמיד נזקקו שירותי מודיעין לסוכן בשר ודם, שידווח מהיעד על אודות כוונות האויב . ניתן להניח שגם בעידן הטכנולוגי צורך זה עדיין קיים, וכך יהיה, ככל הנראה, גם בעתיד הנראה לעין . בין הסוכן לבין שולחו – המדינה, באמצעות המפעיל – קיים מעין הסכם כתוב או בלתי כתוב, בדבר המחויבות ההדדית של הצדדים, כל אחד כלפי משנהו . לא אפרט כאן, נוכח קוצר היריעה, את מכלול היבטי הפרובלמטיקה, הן המבצעית והן המשפטית, שיחסים אלה יוצרים . אציין רק היבט אחד, הנוגע למידת הוודאות המשפטית של הסוכן ולאחריות המדינה כלפיו בהקשר זה . הסוכן נשלח או מגויס לפעול ביעד מודיעיני מסוים . בהקשרי טרור, ליעד שכזה, בדרך כלל, מאפיינים של אלימות והפרת חוק . השתלבות הסוכן ביעד צריכה להיות תואמת את אופיו של היעד, לרבות דרכי פעולתו . חריגות של הסוכן מדפוסי הפעולה של היעד – עשויה לסכן את שרידותו, הפיזית וההפעלתית, ולהרחיקו ממוקדי ההשפעה שעליהם הוא אמור לדווח . הניתן להתיר לסוכן לפעול באופן בלתי חוקי על מנת לבסס את מעמדו ביעד ? האם מותר להרשות לו לנקוט אלימות ולהפר חוק באופן שיש בו כדי לסכן אנשים תמימים מן הציבור, שב״כ גיליון מיוחד אז נחשפו לראשונה שיטות החקירה של השירות, לרבות עובדת הפעלת לחץ פיזי ופסיכולוגי, שנהגו במתקני החקירות ניתן לסכם כי המצב המשפטי הקיים – אינו משביע רצון ומטיל על החוקר אחריות כבדה בלא לאזנה בוודאות משפטית הולמת . השתלבות הסוכן ביעד צריכה להיות תואמת את אופיו של היעד, לרבות דרכי פעולתו . פרשת יוסל'ה שוחמכר ( ארכיון השב"כ )
|
|