|
|
עמוד:15
| גיליון 89 , תמוז תשפ"א, יוני 2021 15 הצלת חיי אדם . מנגד, נשמעו השערות שהשירות עצמו לא "מתלהב" מהמשימה שהוטלה לפתחו, וזאת נוכח הנטייה הטבעית של ארגוני מודיעין לשמור על יכולותיהם בצנעה, מחד גיסא, ולא להרחיב את גבולות עיסוקיהם, מאידך גיסא . בית המשפט העליון ( בג"ץ ) שנדרש לסוגיה, אישר את חוקיות השימוש בכלים המיוחדים של השירות בתחילת האירוע, אך שלח הערת אזהרה חריפה לגבי ההמשך : הוא סבר כי ההסתמכות על החלטות הממשלה על פי "סעיף הסל" שבחוק השב"כ, סעיף 7 ( ב ) ( 6 ) : "המסמיך את השירות לבצע גם פעילות בתחום אחר שקבעה הממשלה, באישור ועדת הכנסת לענייני השירות, שנועדה לשמור ולקדם אינטרסים ממלכתיים חיוניים לביטחון הלאומי של המדינה", אינה יכולה לשמש עוגן חוקי לאורך זמן ויש למצוא בהקדם חלופות במישור האזרחי או לעגן את השימוש הקבוע בשב"כ בחקיקה ראשית . לאחר התלבטויות, אכן החליטה הממשלה לעגן את ההסדר בחקיקה ראשית, המסמיכה את השירות לבצע את המשימה בהתאם להחלטות ממשלה וההתפתחויות של המגיפה בשטח . כאמור, רוב הציבור בישראל נחשף לדילמה הנזכרת, רק אגב ההתמודדות הקשה נוכח האירועים האחרונים . יש להניח כי רובו אינו מודע לשורת דילמות נוספות, קשות ומכבידות לא פחות, המלוות את הארגון ומעסיקות את ראשיו מאז הקמתו . רק מיעוטן זכו פה ושם, אגב אירוע מסוים, לדיון ציבורי מוגבל . ברשימה זו, וכן בזו שתפורסם בגיליון הבא, אנסה לסקור את עיקרי הדילמות הללו הנובעות בבסיסן מהמתח המובנה הקיים תדיר בין עקרונות שלטון החוק במובנו המהותי, לבין צורכי הביטחון והאמצעים שהללו מחייבים את נקיטתם . בטרם נפרט את הדברים במגבלות קוצר היריעה הנוכחית, אקדיש מילים ספורות, בתחום העיוני - תאורטי, להבהרת הייחודיות של ארגון מודיעין מסכל ( ממ"ס ) , כמו שב"כ ופעולותיו, לעומת גופי ביטחון ואכיפה ממלכתיים אחרים . הרקע העיוני כאמור, תכליתו העיקרית של השירות היא לסכל טרור . המשמעות, לפעול למניעת ( ! ) אירוע שטרם התרחש . למעשה, מדובר בפעולה מקדימה שתכליתה להשפיע על המציאות בטרם קרתה . בתכלית הזו גלומה יומרה לדעת מה צופן העתיד ( במוחו של היריב ) ולנקוט אמצעים – שבחלקם יש משום פגיעה חריפה בזכויות האדם – על סמך אותה הערכה מוקדמת . מנגנון מחשבתי זה, חריג בין כל ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק המהותי, המנחים אותנו : להימנע מלעקוב ולהתחקות אחר כוונות שטרם חצו את גבולות החוק, לא לפגוע במי שטרם עשה דבר אסור, והכול רק על סמך הערכות, שאין בהם ודאות . כך בנוי גם ההיגיון המשפטי הסטנדרטי : ליישם החוק על עובדות שכבר קרו, לא כאלו הצפויות, על פי הערכה, לקרות בעתיד . עיקר משאביו האנושיים והטכנולוגיים של השירות כממ"ס, מוקדשים להשגת מידע שיאפשר הערכה מוקדמת ומדויקת, ככל הניתן, של הצפוי לקרות . המדינה משקיעה במשאבים הללו לאורך שנים הון עתק שיכול היה, מן הסתם, לשרת היטב את החברה, בנסיבות קבועות של מחסור, במקומות אחרים . מייד צפה ועולה השאלה – מה הייחודיות של איומי הביטחון שבתחום טיפול השירות, המצדיקה, הן את הסטייה האמורה מן הנורמות המקובלות בחברה דמוקרטית, והן את סדר העדיפות המאפשר הקצאת משאבים רבים כל כך למטרות הללו . התשובה לשאלה זו אינה פשוטה . היא מוטמעת בקרב ההנחה המקובלת שאיומי הטרור – להבדיל מעבריינות רגילה – תכליתם לחתור תחת יסודות החברה והמדינה, באמצעות שבירת "כללי המשחק", והכול לשם מיטוט שיטת המשטר ומיגור ערכיו . זהו איום קיומי, שהמדינה, כל מדינה, אינה יכולה להרשות לעצמה את התרחשותו ; מכאן, הרשות לדמוקרטיה מתגוננת, כמסגרת הנוטלת על עצמה להקנות לחלק מגופי הביטחון שלה סמכויות ייחודיות וחריגות . כולן מעוגנות בהוראות החוק או בפרשנות המוסמכת שלו, הוראות הפעלה שאינן מצויות בשאר גופי האכיפה והחוק . משהנחנו, בתמצית שבתמצית, את הבסיס התאורטי למציאות הקיימת, ניתן לגשת לפירוט הדברים ולהבהרתם . רשימה זו תעסוק, בשני חלקיה, בשמונה סוגיות ואלו הן : תחומי האחריות של השירות ; סוגיית החקירות ; דילמת ה"יומינט" ; הסודיות והחיסיון ; החיפוש למטרות מודיעין ; צנעת הפרט בעידן הטכנולוגי ; הפעלת עקרון המידתיות הלכה למעשה ; הגדרת "התחום האפור" שבעבודת המודיעין . דילמת תחומי האחריות הדילמה הבסיסית בפעילות גוף ביטחוני חשאי, ובמקרה שלנו, שירות הביטחון הכללי, מתמקדת בתחום קביעת ה"מנדט" שניתן לו, ולמעשה מה הם גדרי אחריותו וסמכויותיו . אומנם זו סוגיה המונחת לפתחה של הנהגת המדינה, באמצעות המחוקק, אך יש לה השלכות על כל תחומי העיסוק של הארגון . האפיון חשוב הן לסימון תחומי האחריות של הארגון והסמכויות לביצועם, כחלק ממחויבותו לציבור במדינת ישראל ובשלוחותיה, בהתחשב ב"גבולות הגזרה" שלו ובממשקיו עם גופי הביטחון האחרים ; חיוני לא פחות לאפיין את המודעות לתחומים שבהם הארגון לא יעסוק וייזהר בהפעלת אמצעיו המיוחדים . לכאורה השאלה הזו חשובה לכל ארגון ממלכתי או אחר, אבל היא חיונית במיוחד בנוגע לארגון חשאי כמו השב"כ . היכולת, גם זו התאורטית בלבד, לעשות שימוש פוליטי בכלי שכזה הכפוף לדרג המדיני, למטרות זרות, היא בגדר פוטנציאל מסוכן שיש להיזהר ולהישמר ממנו . וכידוע כבר היו דברים מעולם וגם במקומותינו . יוזכר כי בראשית שנות המדינה ביצע השירות, בשליחות הממשלה, משימות שהן בתחום הפוליטי - מפלגתי, ככל הנראה מתוך תפיסה שראתה את טובת השלטון כטובת המדינה . דילמת החקירות קיים קושי בפעילות השירות, המוכרת בציבור יותר מפעילויות אחרות, בתחום חקירות הטרור – היכולת לקבל מידע מנחקר על מנת לקדם סיכול עתידי . זאת, במיוחד בעקבות אירועים דרמטיים בשנות הו ,80 פרשת קו 300 ודו"ח ועדת החקירה – ועדת לנדוי – ועדת החקירה לעניין שיטות החקירה של שירות הביטחון הכללי בנושא פעילות חבלנית עוינת – מאוקטובר 1987 . אז נחשפו לראשונה שיטות הרשות לדמוקרטיה מתגוננת, כמסגרת הנוטלת על עצמה להקנות לחלק המגופי הביטחון שלה סמ כויות ייחודיות וחריגות חיוני לא פחות לאפיין את המודעות לתחומים שבהם הארגון לא יעסוק וייזהר בהפעלת אמצעיו המיוחדים
|
|