|
|
עמוד:6
| גיליון ,89 תמוז תשפ"א, יוני 2021 6 החמולות, שאותן אנחנו מכירים מפיגועי טרור שנים קודם לכן . . . את השמות . . . ובעיקר כאשר אתה מכיר את השמות, המשפחות, החמולות והכפרים . . . ובלשון אחר הם אומרים : 'היה לנו מידע שב דיעבד יכולנו להבין את שבאמת אירע . . . ' . ו 11 אזרחים ישראלים נהרגו ! 'והכול היה בתי קים', נזעקתי . 'קחו אותי לתיקים, אני רוצה ולראות את ארכיון שב"כ', אותו המקום שבו נמ צאים התיקים . . . " . ו"זה היה השלב שבו שמעתי את גיחוכי החו קרים הוותיקים . הבנתי את הגיחוך, כאשר לקחו אותי לארכיון . . . כי ארכיון השירות היה 'אוצר והיסטורי', המכיל אין סוף מידע על אנשים ופ עילויות, ויכול לשמש חוקרים להבנת מקורות הטרור וההיסטוריה האלימה של הסכסוך – אך לחלוטין חסר משמעות לפעילות הסיכול האופרטיבית, בוודאי שבזמן אמת . לא הייתה ולנו דרך לשלב את הידע העצום, שהצטבר בא רגון, בתהליך קבלת ההחלטות האופרטיביות בזמן אמת . מהפכת המידע של סוף המאה העשרים – פסחה על שירות הביטחון . העולם הדיגיטלי היה כאילו עולם מקביל ושירות הביטחון היה עדיין בעידן הקודם" . "ההליכה בין מדפים עמוסי תיקים, האוצרים מידע עצום שלא יסולא בפז, שיכול היה לסייע ומשמעותית בסיכול טרור בתהליך שונה ומו שכל, הבהירה לי מהו התהליך המרכזי הנאות לשירות הביטחון הכללי בסוף המאה העשרים – 'תהליך עיבוד המידע' ! ההמשך היה פשוט יחסית – להביא את האדם הנכון מהאקדמיה על מנת לבנות את ואגף המידע, לאשר תוכנית רבושנתית למי מוש התוכנית ולשכנע את שר האוצר להקצות סכומי עתק, בשיתוף פעולה עם אמ"ן . המטרה הייתה לעצב מערכת מידע המנצלת את הכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו . ובדיעבד, ברור לי שאמירתם של ותיקי השי רות הבהירה לי מהו תהליך הליבה בשירות . כשאני מסתכל לאחור, זה השינוי האופרטיבי החשוב ביותר שעשינו במהלך כהונתי כראש השירות, שנמשכה יותר מארבע שנים . ניתוח התהליך חייב אותנו לשאלות היסוד של תהליך הסיכול והתרבות הארגונית : מיהו הבעלים של המידע ? האם מפיק המידע ? כדי להבטיח את וביטחון המקור ; האם המשתמש ? על מנת להב טיח את הצלחת הסיכול . מי אחראי על המידע ? על אמינותו המחייבת והצלבת מקורות, ועל הפצתו והמשך הכוונה מו שכלת של מערך האיסוף . . . התהליך שינה את מעמד 'הדסק האופרטיבי' ואת תהליך סיכול הטרור ובדיעבד השפיע על כל היבטי העשייה בשירות" . ערכים, קוד אתי, תרבות ארגונית "הגעתי לשירות על רקע הכישלון החמור ביותר שבו נכשל השירות מיום שהוקם – רצח ראש הממשלה . באתי מארגון שבו התרבות הארגונית שונה, מבלי לדעת כמעט דבר על עשיית השירות, ובידיעה שמרגע הגעתי אני אחראי על עשיית השירות וחייב בדין וחשבון ולאזרחי ישראל על כל כישלון, ומנגד על יכולת נו לספק להם את 'אפוד המגן' שהשירות אמור לתת, על פי הגדרת תפקידו . ו היה ברור לי שעל הפער, בין חוסר בידע, לאח ריות, נוכל לגשר רק על ידי שילוב כל הכוחות הקיימים בשירות . כבר בפגישתנו הראשונה עם ראשי האגפים, מצאתי לנכון להבהיר מספר עקרונות שהנחו אותנו בראשית הדרך : הראשון, שבשל הפער בין חוסר ידע לאחריות – בשלב תחילת התהליך לא נשנה דבר . לא משום שלא צריך לשנות, אלא מאחר שעדיין איננו יודעים מה השינוי הנדרש . העיקרון השני, שבכוונתי בתקופת רכישת הידע לשאול שאלות . חלקן ייתכן ותיראינה מגוחכות . . . יש רק תשובה אחת שאיני מוכן לשמוע – 'ככה עשינו תמיד' . . . הבהרתי שנפרק את כל הבניין, נבחן כל אבן ואפילו אם רוב האבנים תימצאנה שלמות, ללא פגם, נבנה בניין חדש, המעוצב בארכיטקטורה שונה . שב״כ גיליון מיוחד הבנו שבשנות השמונים, במאבק מול גלי הטרור, חונכו אנשי השירות לפעול על פי ההנחה שבשם הביטחון מותר לעבור על החוק ! העיקרון השני, שבכוונתי בתקופת רכישת הידע לשאול שאלות . חלקן ייתכן ותיראינה מגוחכות . . . כמפקד חיל - הים כאדמירל רואה גם מתחת לפני השטח
|
|