|
|
עמוד:12
12 החושים הארצי ; בין שתי הספֵרות הללו מתקיימת ספֵרת ביניים, כמעין עולם – תווך : זהו אותו mundus imaginalis ; מציאותו נתפסת על – ידי הדמיון, אך יש בה ממשות אונטולוגית . ההשפעות ההדדיות שהיו לפילוסופיה הנאופלטונית ולמיסטיקה הסוּפית בתקופת ימי הביניים והמכנה המשותף הרחב שחלקו שתי הקוסמולוגיות הללו- תמכו בשאילת מונח זה . בהשראת קורבאן ולאור הקוסמולוגיה שמושג זה מחייב, ובעיקר כדי לא להתבלבל עם מושגינו השגורים - ״מדומיין״ ו״דמיוני״, הבחנה מכרעת המנחה את חיבורו זה של הילמן, שהולך בעקבות קורבאן, מצאתי אני מענה לקושיה התרגומית הזאת אצל חוקרי הקבלה גרשם שלום ומשה אידל, אשר התייחסו למושג ״ע ול ם הדמ ות ״ המופיע אצל הר״ן, פרשן התלמוד הנודע מהמאה ה - 14 , כמקבילו של המושג הסוּפי ״עַאלַם אל – מִתַ׳אל״ : ״ . . . חמשה עולמות הם מלמעלה למטה : עולם האלוהות עולם השכל עולם הנפשות עולם הדמות [ ו ] עולם החוש״ . * מחיר מוזרותו הניכרת לאוזן של צמד מילים זה נראה היה לי ראוי ואולי אף מתבקש לאור הדרישה של קורבאן, ושל הילמן בעקבותיו, להתנער מהרגלי החשיבה המערבית הרואים בדמיון ממלכה שהיא בדיה גמורה, המצאה, מראות שווא . בספרנו זה, imaginal מופיע לעתים כשם תואר ולעתים כשם עצם המתייחס לאותה ספֵרה, לאותו עולם ביניים, ועל כן הוא מופיע לעתים כ״עולם הדמות״ ולעתים כ״דמותי״ . * גרשם שלום מצוטט על ידי משה אידל במאמרו עולם הדמות וליקוטי הר״ן , אשל באר – שבע, ב ( 1981 ) , עמ׳ 561— 176 .
|
|