|
|
עמוד:13
הקוד האתני : קב"א, מזרחים, אשכנזים ׀ זאב לרר 13 כוח אדם ) , של פסיכולוגיה חברתית מחקרית, ומאוחר יותר גם של פסיכולוגיה ארגונית וייעוץ ארגוני . למרות היותי פסיכולוג מדופלם, הרגשתי שמערכת המושגים הפסיכולוגית דלה ומוגבלת וכי שפת המחקר הסטטיסטית אינה מספיקה אפילו כדי להתחיל ולהסביר את התופעות הצבאיות והאתניות שנתקלתי בהן . יתרה מזו, הבנתי כי המושגים, הדימויים וההסברים הפסיכולוגיים, ואפילו הנתונים המספריים, הגרפים והטבלאות, משפיעים בעצמם על כינון המציאות הצבאית . הבנתי כי הפסיכולוגיה, המשמשת כלי לחקר התופעה החברתית, צריכה להיות דווקא אובייקט למחקר וכי יש לפענח את התפקיד שהמילים והמושגים שלה ממלאים ביצירת התופעות האתניות והחברתיות בצבא . באמצע שנות התשעים הוחלט בצה"ל, בעידודה הנמרץ של מחלקת מדעי ההתנהגות, להקים פרויקט שיחקור ביסודיות את יחסי הצבא והחברה בישראל, מתוך הבנה כי יש להסביר תהליכים חברתיים כדי להסביר תופעות צבאיות, ובראשן האופן שבו קבוצות וזהויות חברתיות שונות מתייחסות לשירות הצבאי . הפרויקט פתח את שערי הצבא בפני הסוציולוגיה ומושגיה . הסוציולוגיה הישראלית תססה ופרחה אז : תחת הסוציולוגים הממסדיים ששלטו בכיפה מאז קום המדינה החל לקום דור חדש של חוקרות וחוקרים, שהיו אמונים על רזי הסוציולוגיה הביקורתית וביקרו את הדור שקדם להם ואת תפיסת המציאות שלו . ההתנגשות הבין-דורית והתיאורטית הזאת באה לידי ביטוי גם באשר ליחסים האתניים בישראל ; בני הדור החדש ביקרו קשות את גישת המודרניזציה וכור ההיתוך, שהייתה מקובלת עד אז, והחלו לחשוף את נקודות המבט של קבוצות חברתיות מודרות ובראשן נשים ומזרחים . הטעימה מעץ הדעת של הסוציולוגיה במסגרת הדיונים, ועדות ההיגוי וצוותי המחקר שהשתתפתי בהם הובילה אותי כמעט מאליה ללימודי תואר שלישי בסוציולוגיה . במפגש עם המנחה שלי, יהודה שנהב, הבנתי שמחקרי יעסוק במה שנתקלתי בו במציאות מאז יום גיוסי לצבא : היחסים האתניים שבין המזרחים, האשכנזים וה"נתונים" בצה"ל . בעיניי זו הייתה סוגיה מרכזית להבנת החברה בישראל ולכן גם בעלת חשיבות חברתית עצומה . התעניינתי במיוחד בתפקידו של הצבא, שהוא מוסד מדינתי מרכזי במדינת הלאום המודרנית, בכינון הזהות, המעמד והמקום של שתי הקהילות החברתיות הראשיות במדינת ישראל — זו המזרחית וזו האשכנזית . השאלות האלה נראו לי חשובות ורלוונטיות להבנת החוויה האישית של מזרחים ומזרחיות במפגשם עם הצבא, מוסדותיו והפרקטיקות שלו, ולפענוח השלכותיו של המפגש הזה על התפיסה העצמית, הזהות והמעמד החברתי . התשובות לשאלות אלו, יותר משהיו סגורות בתיבת פנדורה, היו נעולות בתוך הקופסה השחורה והאטומה שהצבא הקפיד לנעול בה את הנתונים הנוגעים לשיבוץ המתגייסים, את המידע הנוגע לכלים הבירוקרטיים של המיון והשיבוץ ואת הנתונים
|
|