|
|
עמוד:12
12 אברהם עוז מוקף בים", "אבן חן מוקפת ים של כסף" ) , הרי הסיפר הלאומי היהודי הומשג בכינוי הנגזר מנקודת ציוּן פנימית הנטועה בלב המרחב הגאוגרפי שיש לו זיקה אליו : נקודת ציון חסרת גבולות מוגדרים, שכן ממילא לא נועדו להתוות את היקפה של הטריטוריה המדוברת, אלא את לִבה, או רחמה, רחם פונדקי מושאל מן הנרטיב ההיסטורי . "ישראל ? . . . ירושלים ? . . . " ניסתה פעם איכרה קשישה בכפר נידח בסקוטלנד למקם את מקום מוצאי בלא הצלחה ; אבל הצירוף "ארץ הקודש" הצית את אור ההבנה בעיניה, והיא מיקמה אותי מיד על גדות הירדן, שזרם על גדות תודעתה התרבותית מבלי שהיה לה צל של מושג מאיזו יבשת הגעתי . ארץ מוצאי, הבנתי אז, איננה בהכרח מרחב הגמוני מתויג למשעי ומקובע במסמרות היסטוריים . ישראל אינה מוכרת לאותה הקשישה כמיקום גאוגרפי ; אבל לא זו בלבד ש"ארץ הקודש" מכילה גם אותה ( ומספקת לנו מעין ביוגרפיה אוניברסלית משותפת במרחב מיתולוגי שמכיל לפחות את כלל התרבות המערבית ) , אלא שהיא עונה לגביה גם על נקודת ציון ממוקדת במרחב הגאוגרפי הממוּפֶּה . יתרה מזאת, גם אני, שאינני נזקק לפיגום הדתי המאוּלץ על מנת להפיח בתודעתי את הכרת המקום, מוצא את עצמי מחלק אותו במרחב לאומי חוצה גבולות עם קהילייה מדומיינת שאת מרבית חבריה דומה שלא אפגוש לעולם ( כטענתו של בנדיקט אנדרסון ) . כך מושא הכרת המקום שלי 2 שמאגד בעת ובעונה אחת, ברפיפות נַוֶדֶת ( עוד מושג הוא מעין רִיזום דֶלֶזיאני שאול מדלז וגאטארי [ 1986 Deleuze and Guattari ] ) , מרחב "מלחמתי" מבית מדרשו של פול ויריליו ( 2006 Virilio ) ; "מרחב שלישי" כתיאורו אצל אדוארד סוג'ה ( 1996 Soja ) , עוד אורבניסט חתרני המַבנה את המשגת המקום שלו מחומרי המרחב הטריאלקטי של לפבר ( 1991 Lefebvre ) וההיברידי של הומי באבא ( 1994 Bhabha ) ; כרונוטופ בחטיני והטרוטופיה כהגדרתה אצל פוקו . לא במקרה מתקיימת מדינת הלאום הציונית במהלך רוב שנות קיומה עד כה בלא גבולות מוסכמים ומוגדרים על ידי הקהילייה הבין – לאומית : מבחינת זהותה הגאו – היסטורית, היא לא יותר מסימולַקרה מדומיינת של מאוויי הלאום, שכמו מרחב הבימה שמאפשר לנסים אלוני לשבץ את פלסטינה באפריקה המתעוררת, אין להם מִתווה היקפי מוגדר, מקובע ומתויג . בתור מושג המציין מרחב, מולדת היא גילומו של פרדוקס . פַּטְרִיה ( שווה – 2 . בהגותם של דלז וגאטרי, הריזוֹם ( מטפורה השאובה מצמחיית פרא מסועפת בלא מִכוָן או סדר, בניגוד לעץ ) עיקרו סבך הסתעפויות מחשבתי ללא נקודת מוצא או תכלית מובחנות או מוגדרות מבנית .
|
|