|
|
עמוד:11
11 שדות ומזוודות את כל האירועים ההיסטוריים בעבר ומתווה את כל אירועי העתיד" באופן עקיב וקוהרנטי ( 458 : 1958 Arendt ) . אכן כזה הוא סיפור תולדותיהן הרציף ( גם אם עתיר מִפנים ועלילות ) של מרבית האומות . הגם שסיפור זה אינו עומד בשום קריטריון חד – משמעי של ניסוי מדעי שניתן לאימות או הפרכה, הרי זיקה ברורה למדיי מקשרת אותו לזהות אתנית לכידה, שפה ייחודית וטריטוריה בעלת גבולות מוגדרים . לדעת האוחזים בסיפור זה, זיקה מעין זו מצדיקה קביעת עובדות בשטח שהן בעלות השפעות מעשיות על קיומה של קהילה שטוענת למידה של שייכות, בעלות ובלעדיות בנוגע לשטח נתון . לדוגמה, סיפורה של האומה האנגלית, שתודעתה העצמית החלה להתגבש באופן המוכר לנו בעידן המודרני אי אז בשלהי ימי הביניים, בתקופה שבין המאה ה – 14 למאה ה – 16 ( עם התקבעותה של אוכלוסייה בעלת יסודות אתניים, לשוניים ותרבותיים הומוגניים, הניכרים בעליל יותר מבתקופות שקדמו לה ) , אינו אמור להתייחס אל הזיקה המקשרת אותו בעבותות של שייכות וגעגוע אל סממניה הטופוגרפיים של הטריטוריה הבריטית מתוך התנצלות או הצדקה . המחויבויות הקרקעיות הפיאודליות שהולידו את קווי המתאר של מדינת הלאום ההולכת ומתגבשת היו בגדר עובדות מקובלות ומוצקות ( בניגוד לאוטופיות שמתבססות על הבטחות טרנסצנדנטיות עמומות כמו "מן הפרת עד היאור" ) . ה"גן מוקף בים" או "אבן חן מוקפת ים של כסף", שפטריוטים נרגשים כמו הגנן חובב האלגוריות וג'ון מגונט שרים את שבחיהם בחרוזיו של שקספיר ב מלך ריצ'רד השני ( שקספיר 1988 : ,56 101 ) , מוכָּרים מלכתחילה, לטוב או לרע, כחלק בלתי נפרד מהווייתה הקונסטיטוציונית של האומה האנגלית, מִתחם התרפקות נרקיסיסטי, שלכאורה אינו מותנה בהסכמת האחר . לעומת זאת, הנרטיב הלאומי היהודי הוא מטֶבע ברייתו סיפֵּר קטוע, דיאכרונית וסינכרונית, שכל רבדיו הנפרדים ( והסותרים לעתים ) וכל חוליות האירועים המתקשרות בו דורשים פענוח מחוץ ולא רק מבית . הוא אינו נובע מתוך כוליות כמו – אובייקטיבית הנתמכת פיזית על ידי נתונים טריטוריאליים, אתניים, לשוניים וכיוצא באלו מרכיביה של תרבות מקובעת, אלא מחויב בדיאלוג מתמיד עם מצבי קיום המוגדרים תדיר מחדש מתוקף התפתחויות חיצוניות הנכפות עליו . הדיאלוג הזה, כפי שנטען לכל אורכו של הדיון הנוכחי, חושף את הסיפר הלאומי היהודי לזיקה מתמדת עם הטרגי, שהוא מעצם טבעו קיומי ודיכוטומי ומנוגד לעריצותה של הכּוּליות . הדיכוטומיה העומדת ביסוד הנרטיב הציוני ניכרת מעצם המותג המעניק לו את שמו : אם דימויי הסיפר הלאומי האנגלי מתווים את היקף גבולותיה של המולדת ( "גן
|
|