|
|
עמוד:13
13 קרובים – רחוקים בין הקבוצות . במרחב של יפו הייתה השפעה ניכרת של השסעים הפנימיים, האתניים והמעמדיים בתוך כל קהילה ( אשכנזים וספרדים בקהילה היהודית, מוסלמים ונוצרים בקהילה הערבית ) . עד לעלייה הראשונה ניסתה הקהילה היהודית הקטנה ביפו להשתלב בעיר הערבית בדרך של אימוץ השפה, מנהגי הלבוש 2 אלא שהעליות שבאו אחר כך, בייחוד והגינונים החברתיים . העלייה השנייה, שינו מגמה זו ויצרו מרחק הולך וגדל בין שתי הקהילות . העולים הביאו אתם ידע והון, ותרמו להתקדמות הכלכלית, אך כל זאת בעת שהתבדלו מסביבתם מתוך תודעה של זהות לאומית שהובילה את היהודים להקמת אחוזת בית . הערבים מצדם ראו בהתקדמות ובהתבדלות היהודית גורם מאיים ומתחרה בתחום הכלכלי, החברתי והלאומי, וגילו עוינות הולכת וגוברת כלפי הקהילה המתפתחת, עוינות שהגיעה לשיאה עם הקמת העיר תל אביב . האם הייתה יפו עיר מעורבת ? המונח עיר מעורבת מתאר הוויה עירונית ששותפות בה קהילות אתניות אחדות ושותפותן 3 ערבים ויהודים אכן חלקו ביפו היא בסיס לחיי היום – יום שלהן . טריטוריה משותפת, אך אין די בכך כדי להעיד על "מעורבות" . כמעט מראשית ההגירה היהודית הייתה קיימת ביפו הפרדה ברורה . הציונות שהביאו עמם העולים מארצות אירופה חייבה יצירת מרחבים נפרדים, וגברה על ההשקפה של בני הקהילה הספרדית אשר לא פסלו את טשטוש המרחב . ועם זאת לא הייתה יפו רק יוזמה אידיאולוגית מכוונת, אלא גם השלמה עם נסיבות היסטוריות הקשורות בחברת המתיישבים האתנית היהודית המהגרת . המפגש בין המיעוט היהודי ובין הרוב הערבי התמצה בניסיון המתמשך ליצור ולנהל שונוּת ( בדומה למפגש הקולוניאלי עם הילידים ) , והמערכת הפוליטית הציונית הקימה מבנה מסודר, ביורוקרטי ותקיף כדי להבטיח זאת . בציטוט שהובא לעיל ניכר שכבר ב – 1913 ראה שְלוש את כל
|
|