|
|
עמוד:12
12 רחל הרט מראשיתה שאפה ההתיישבות היהודית בכל ארץ – ישראל לזהות לאומית חדשה . התיישבות הסְפָר החלוצית מחוץ לחומות יפו מילאה את התפקיד הקלאסי של סיפוק יסודות טריטוריאליים, פוליטיים ורוחניים ותרמה ליצירת אותה זהות . קהילת יפו, לעומת זאת, לא נוצרה כחלק מאותה אסטרטגיה . היא לא הייתה חלק מהתכנון ומהחלוקה הפוליטית במסגרת "ייהוּד המרחב", ולא נוצרה סביב החוויה המכוננת של מאבק להתיישבות בטריטוריה מסוכסכת . העיר יפו לא הייתה אזור סְפָר ולא התפתח בה האתוס של מאבק לצורך אחיזה בקרקע . לכן היא עצמה לא הקנתה לקהילה היהודית שישבה בשטחה נכסים בדמות סמלים, מטרות ומיתוסים הנדרשים לגיבושה של חברה בעלת זהות לאומית חדשה . בשלהי תקופת השלטון העות'מאני ובשנים הראשונות לאחר הכיבוש הבריטי הייתה יפו מקור משיכה למהגרים יהודים וערבים . צמיחתה הפיזית והכלכלית, שנבעה בעיקר מההגירה היהודית, לוותה בהתחזקות התודעה הלאומית בקרב הערבים והיהודים כאחד . יפו, שקיימה במשך שנים איזון בין הקהילות הדתיות שבה - הנוצרית, המוסלמית והיהודית - הפכה בעידן הלאומיות למקום סוער ובלתי יציב . בזכות היותה של יפו עיר ראשית ושער לארץ, עלתה קרנה כסמל לאומי וכמקור לתסיסה ערבית, והיא הייתה למושא של משטמה יהודית . כיכר השעון שימשה תפאורה למחאה הפוליטית הערבית, להפגנות ולמהומות שהרחיקו יותר ויותר את שתי הקהילות זו מזו . לרוב, במקום צעדי פיוס הופנה המרץ האנושי לבניית חומות בין הקהילות הדתיות . בואם של יהודים ליפו לא גרם לטלטלה ולשינויים גיאו – פוליטיים באזור . ההתיישבות בעיר לא הייתה כרוכה ברכישה מסיבית של גושי קרקע גדולים, והמתיישבים לא גרמו בהתיישבותם לנישול אריסים מאדמתם או לתזוזת תושבים ערבים . ואולם כן נוצרה חלוקה אתנית – מעמדית של המרחב העירוני . חלוקת המרחב נגעה לאופן שבו השליטה, הבעלות על הקרקע ופיתוחה התחלקו
|
|