|
|
עמוד:10
כשסבתי נולדה ב ‑ ,1900 המילה "הורמון" לא היתה קיימת . היא נטבעה ב ‑ 1905 . כשהיא חלתה, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היתה למדענים דרך לאתר את הפגם, למדוד את ההורמונים שלה בדייקנות של מיליארדית הגרם, ולרשום גלולות שמנעו מהמחלה להתפתח . ב ‑ 1855 העלה קלוד ברנאר, פיזיולוג ידוע, את הרעיון שהכבד קשור איכשהו למניעת תנודות פראיות ברמות הסוכר בגוף . הוא חקר את מערכת העיכול וכבר הספיק לגלות שהלבלב משחרר מיצים שמפרקים את המזון . כדי לבדוק זאת הוא האכיל כלב בתזונה של בשר ובלי סוכר . אחר כך הרג אותו, הסיר מיד את הכבד ובדק את רמת הסוכר בכבד החם עדיין, כעבור כמה דקות ושוב כעבור כמה שעות . לשמחתו הרבה, רמת הסוכר בכבד של הכלב התחילה באפס אבל המשיכה לעלות . ( אף על פי שהכלב כבר מת, הכבד - בדומה לאיברים אחרים - המשיך לתפקד כמה ימים ; זאת הסיבה להצלחתן של השתלות . ) ברנאר הודיע לעמיתיו שהכבד מכיל בוודאי חומר כימי שאוגר סוכר וגם מייצר אותו . אבל הוא גם הכריז שכל האיברים, לא רק הכבד והלבלב, משחררים חומרים שמאפשרים לגוף להתנהל בצורה חלקה . הוא קרא לחומרים הכימיים האלה "הפרשות פנימיות" . זאת היתה דרך חדשה לחשוב על הגוף . היסטוריונים רבים רואים בברנאר את אבי האנדוקרינולוגיה . אני לא . החלוצים האמיתיים הבינו שהחומרים הכימיים האלה אינם סתם הפרשות פנימיות . הם ממלאים תפקיד חשוב יותר . הם מעוררים . הם מגרים קולטנים בתאי הדם האדומים ( קודוציטים ) , ולוחצים על מתגים שמפעילים דברים . התעמקתי בהיסטוריה של ההורמונים מפני שהמאה האחרונה היתה תקופה של תגליות מדהימות וגם של יומרות מקוממות . בשנות העשרים של המאה הקודמת, גילוי האינסולין והשימוש הטיפולי שנעשה בו שינו את הסוכרת מהיותה גזר דין מוות למחלה כרונית . בשנות השבעים, בדיקת ההורמונים של בלוטת התריס בקרב יילודים מנעה פיגור שכלי אצל אלפי ילדים . יחד עם זאת, היו גם צעדים 10 שלטון ההורמונים
|
|