|
|
עמוד:12
12 מחקר מדיניות 155 | תעמולה דיגיטלית והאיום על הבחירות מתחקירים אלה אפשר ללמוד כי בכל הנוגע לפרקטיקות תעמולה רבות חסרים בדיני תעמולת הבחירות גבולות ברורים של מותר ואסור . במובנים רבים הטכניקות של הפרסום והשיווק הפוליטי הדיגיטלי הן שדה לא חרוש גם כשאין מדובר בתעמולת בחירות, ומתעוררת השאלה אם יש בהן עבירה על הוראות חוק כלליות כגון האיסור על הטעיה והתחזות, על דיני הפרטיות או על כללי הקהילות של הרשתות החברתיות, שדרכן בדרך כלל הקמפיינים האלה מתבצעים . יתרה מזאת, בשלוש מערכות הבחירות בשנים 2019 - 2020 התברר כי גם ברמה המוסדית אין בישראל מי שתפקידו להבין בזמן אמת את התמונה הכוללת הנוגעת לחשש מפני השימוש שגורמים זרים ( כגון מדינות זרות או גופים מחוץ למדינה ) עושים בכלים דיגיטליים כדי להשפיע על הבחירות, להעריך את מידת הלגיטימיות של קמפיין שנעשה באמצעים דיגיטליים, או לאפיין את עוצמת ההשפעה של חדשות כזב ומידע מטעה ומוטעה או רשת חשבונות מזויפים, הדורשים התערבות . בין היתר התברר שאין קשר מספק בין הרשות להגנת הפרטיות ובין ועדת הבחירות המרכזית, ועל כן גם במקרים של הפרות פרטיות אין גורם יחיד שתפקידו להחליט באילו כלי אכיפה יש להשתמש . כאמור, היעדר הגבולות בין המותר לאסור מעוות הן את האפשרות של פרטים לבחור באופן אוטונומי וחופשי, והן את ההוגנות של הליך הבחירות ואת שוויון ההזדמנויות בין רשימות המועמדים . במילים אחרות, היעדר האסדרה של תעמולת הבחירות במרחב הדיגיטלי הוא הרה אסון במישור ההגנה על הערכים העומדים בבסיסן של בחירות דמוקרטיות : חופש הביטוי, ריבוי דעות, שוויון הזדמנויות, חשאיות, פרטיות, הוגנות וטוהר הבחירות וגם מניעת בזבוז של משאבי ציבור . אין זה סוד שאת חוק דרכי תעמולה נחוץ לעדכן כבר יותר מעשור, ולשם כך גם פרסמנו את מחקרנו הקודם בשנת 2015 — רפורמה בדיני תעמולת הבחירות . 8 בעקבות בחירות 2015 החליטו נשיא המדינה ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת למנות ועדה ציבורית כדי שזו תבחן את חוק דרכי התעמולה "לאור המציאות התקשורתית המשתנה", כלומר בין היתר כדי למלא את החלל 8 גיא לוריא ותהילה שוורץ אלטשולר רפורמה בדיני תעמולת הבחירות ) מחקר מדיניות ,109 המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015 ( .
|
|