|
|
עמוד:12
מחקר מדיניות 150 | שוק הדיור החרדי ופרישׂתה הגאוגרפית של האוכלוסייה החרדית בישראל 12 חיפה נרשמה עלייה קלה בהכנסות ובתעסוקה, ויש להביא זאת בחשבון בתכנון עתידי . 3 . העדפות המגורים של האוכלוסייה החרדית כפי שעולה מהסקר שערכנו, הציבור החרדי מעדיף מגורים ביישובי המרכז או בירושלים ומעדיף ערים חרדיות הומוגניות על פני ערים מעורבות . רק % 8 מהנסקרים ציינו שהיו רוצים לגור בעיר שבה החרדים אינם רוב . אומנם נתוני מחקרים קודמים מצביעים על כך ששיעורי התעסוקה של חרדים בערים מעורבות גבוהים יותר ( ראו גם רגב, 2017 ) ; אך ממצאי המחקר הנוכחי מלמדים כי בהיבט התעסוקתי מיקומה הגאוגרפי של העיר ומידת נגישותה התחבורתית חשובים לא פחות ממידת ההומוגניות שלה . משפחות חרדיות שהיגרו מירושלים לערים מעורבות ופריפריאליות כמו אופקים וטבריה חוו ירידה בהכנסות ובתעסוקה . לעומת זאת, משפחות שהיגרו לערים חרדיות הומוגניות אך מרכזיות כמו אלעד ובני ברק רשמו עלייה בהכנסות ובתעסוקה . להעדפת המגורים של החרדים להישאר באזורי ירושלים, יהודה ושומרון והמרכז או לגור בשכונות ובערים חרדיות מובהקות או מתחרדות, יש כמובן נגזרות תכנוניות . לפיכך יש לשקול הקמת ערים חרדיות חדשות במענה להעדפות של האוכלוסייה עצמה . עם זאת, נראה שמסיבות כלכליות ותכנוניות עיר כזאת לא תוכל להיבנות במרכז ( דוגמת מודיעין עילית ואלעד למשל ) אלא בפריפריה . קיים אפוא מתח מובנה בין הרצון לגור בעיר חרדית לבין הפריפריאליות העתידית שלה . 4 . יוממות והעדפות הקרבה לעבודה של הציבור החרדי כאמור, על פי הסקר שערכנו כשני שלישים מן החרדים מוכנים לעבוד בעיר שאינה עיר מגוריהם ו- % 96 מקבוצה זו מוכנים לנסוע עד חצי שעה בכל כיוון . לעומת זאת, רובם אינם מוכנים לנסוע יותר מ- 45 דקות בכל כיוון . מצד אחד, הדבר מעיד על נכונותם של חרדים רבים לנסוע לצורך עבודה מחוץ למקום מגוריהם, ועל כך שאזורי תעסוקה מתוכננים אינם חייבים להיות בהכרח ביישוב המגורים ; מצד שני, בייחוד בתכנון מגורים באזורי פריפריה, לנגישות תחבורתית
|
|