|
|
עמוד:10
10 רועית דהן פרויד לגבי המוסר לבין עמדתו המובהקת של קאנט בתורת המוסר, וכן דמיון בין תיאוריו של קאנט באשר להתנהגות בני האדם לבין תכני טענתו המובהקת – התיאורית של פרויד באשר למקור המוסר . תפיסות אלה, לטענתי, משלימות זו את זו ומהוות נקודת מוצא ותשתית רחבה לדיון בתפיסת האדם האתי . ב הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות טוען קאנט שכל בני האדם נוטים אחר האושר, וכי נטייה זו היא העצומה והעמוקה ביותר בין נטיות הנפש, מכיוון שהאושר הוא שמחבר את כל הנטיות לכדי מכלול אחד . מהבחינה התיאורית, הוא מציג את מושג האושר כיסוד וכמניע לפעולה וכורך אותו עם סיפוקם של יצרי האדם וצרכיו, באשר הם מעוררים תחושה של נעימות או הנאה . יתרה מזאת, קאנט מתאר את הרוע ואת הרשע האנושי כמצויים באדם בדרך הטבע ומהווים חלק מהגורמים העיקריים למלחמות . בספרו לשלום הנצחי הוא מבקש לברר, בין השאר, את אופייה של התנהגות בני האדם, כדי להבין את הגורמים למלחמה וכדי לשרטט בהקשר זה את מה שעשוי להוביל לשלום . לטענתו, עשיית הרע מונעת על ידי נטיות ואינטרסים אנוכיים . היא שייכת לתחום הניסיוני, וככזאת אינה מהווה ביטוי למהותו החופשית – המוסרית של האדם . תרומת הדיון התיאורי של פרויד, אשר טוען כידוע שהאדם מונע לפעולה על ידי יצריו ודחפיו, היא, בין השאר, באמצעות מתן הסבר מקיף לתופעות אנושיות . יכולת ההסבר של הפסיכואנליזה, כפי שאראה, אמורה לחשוף לא רק את המכניזם המצוי ביסוד אופני פעולתו של האדם, אלא גם את מקורותיו האמפיריים, או האמפיריים כביכול, של החוק המוסרי המצווה על האדם כיצד לנהוג . בד בבד אבקש להראות כי בניגוד לרושם הראשוני בדבר הניגוד בין פרויד לקאנט, הטענות הנורמטיביות של פרויד דומות במובנים רבים לטענות הנורמטיביות של קאנט, בראש ובראשונה בכך שלפיהן על האדם להכפיף את יצריו לציווי התבונה כדי שיוכל
|
|