|
|
עמוד:6
א ויקרא דפוס ראשון 6 פי רוש שד "ל לת ו ר ה רש"י שד"ל צפנה לפני ה ' . ואין צפון בבמה : ( יד ) מן-העוף . ולא כל-העוף . לפי שנאמר ( ויקרא כב, יט ) : "תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים" - תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות ; יכול אף מחוסר אבר ? תלמוד לומר : "מן העוף" : התרים . גדולים ולא קטנים : בני היונה . קטנים ולא גדולים : מן-התרים או מן-בני היונה . פרט לתחילת הציהוב שבזה ושבזה, שהוא פסול, שגדול הוא אצל בני יונה וקטן אצל תורים : ( טו ) והקריבו . אפילו פרידה אחת יביא : הכהן ומלק . אין מליקה בכלי, אלא בעצמו של כהן - קוצץ בצפרנו ממול הערף וחותך המפרקת עד שמגיע לסימנין וקוצצן : ונמצה דמו . לשון "מיץ אפים" ( משלי ל, לג ) , "כי-אפס המץ" ( ישעיה טז, ד ) . כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד : ומלק והקטיר ונמצה . אפשר לומר כן ? מאחר שהוא מקטיר, הוא מוצה ? ! אלא, מה-הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה כן . ופשוטו של מקרא מסורס הוא : ומלק והקטיר, וקדם הקטרה - וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙לִנְתָחָ֔יו וְאֶת-רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת-פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ יב אֹתָ֔ם עַל-הָֽעֵצִים֙אֲשֶׁ֣ר עַל-הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל-הַמִּזְבֵּֽחַ : וְהַקֶּ֥רֶב וְהַכְּרָעַ֖יִם יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְרִ֨יב הַכֹּהֵ֤ן אֶת-הַכֹּל֙ יג שני וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַנִיחֹ֖חַלַֽיהוָֹֽה : וְאִ֧ם מִן-הָע֛וֹף עֹלָ֥ה קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהוָֹ֑ה וְהִקְרִ֣יב מִן-הַתֹּרִ֗ים יד וְהִקְרִיב֤וֹ הַכֹּהֵן֙אֶל-הַמִּזְבֵּ֔חַ א֛וֹ מִן-בְּנֵ֥י הַיּוֹנָ֖ה אֶת-קָרְבָּנֽוֹ : טו וּמָלַק֙אֶת-רֹאשׁ֔וֹ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְנִמְצָ֣ה דָמ֔וֹ עַ֖ל קִ֥יר ( יב ) את ראשו : לא היה מנתח הראש ולא החלבים, אבל היה כורת הראש ( כי בשחיטה אין הראש מתפרד מן הגוף ) והיה חותך החלבים בסכין, ושתי הפעולות האלה אע"פ שאינן ניתוח ממש, הרי הן כריתה וחתיכה בסכין, ונכללו במילת 'ונתח' . ( טו ) ומלק את ראשו : חִתוך מן העורף, וכאן היה מתיז את הראש בהחלט ומקטירו לעצמו, ולמטה בחטאת ( ה' ח' ) לא היה מבדיל, לפי שדם העוף הוא מועט ואין בו די לקבלו בכלי ולזרקו על המזבח סביב, לכן ציווה 'ונמצה דמו על קיר המזבח', וגם בחטאת העוף שנאמר ( למטה ה' ט' ) 'והזה מדם החטאת' לא היה מקבלו בכלי, ומזה הטעם לא היתה המליקה אלא בראש המזבח, כדי שלא יאבד מהדם כלל ( דון יצחק ) . ונמצה : קודם שיקטיר, ואין צורך לפרש 'וכבר נמצה', אלא שתחילה הזכיר ההקטרה שהיא העיקר, ואח"כ חזר להזהיר שבשעת המליקה ימצה הדם על קיר המזבח . ורנ"ה וייזל כתב שאין הוי"ו להפך העבר לעתיד, והוא טעות .
|
יונתן בשיא
|