|
|
עמוד:4
א ויקרא דפוס ראשון 4 פי רוש שד "ל לת ו ר ה שד"ל רש"י אִם-עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙מִן-הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם : ג יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל-פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָֽעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו : יְהוָֹֽה : ד וְשָׁחַ֛ט אֶת-בֶּ֥ן הַבָָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה וְ֠הִקְרִ֠יבוּ בְּנֵ֨י אַֽהֲרֹ֤ן ה הַכֹּֽהֲנִים֙אֶת-הַדָּ֔ם וְזָֽֽרְק֨וּ אֶת-הַדָּ֤ם עַל-הַמִּזְבֵּ֨חַ֙סָבִ֔יב הנרבע : מן-הבקר . להוציא את הנעבד : מן- הצאן . להוציא את המקצה : ומן-הצאן . להוציא את הנוגח שהמית . כשהוא אומר למטה מן הענין ( פסוק ג ) : "מן-הבקר" - שאין תלמוד לומר - להוציא את הטרפה : תקריבו . מלמד ששנים מתנדבים עולה בשותפות : קרבנכם . מלמד שהיא באה נדבת צבור, היא עולת קיץ-המזבח הבאה מן המותרות : ( ג ) זכר . ולא נקבה . כשהוא אומר "זכר" למטה ( פסוק י ) - שאין תלמוד לומר - "זכר", ולא טמטום ואנדרוגינוס : תמים . בלא מום : אל-פתח אהל מועד . מטפל בהבאתו עד העזרה . מהו אומר : "יקריב" "יקריב" ? אפילו נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון, יקריב כל-אחד לשם מי שהוא . וכן עולה בחולין, ימכרו החולין לצרכי עולות, והרי הן כולן עולות, ותקרב כל-אחת לשם מי שהוא . יכול, אפילו נתערבה בפסולין, או בשאינו מינו ? תלמוד לומר : "יקריבנו" : יקריב אתו . מלמד שכופין אותו . יכול בעל- כרחו ? תלמוד לומר : "לרצנו", הא כיצד ? כופין אותו עד שיאמר 'רוצה אני' : לפני ה ' וסמך . אין סמיכה בבמה : ( ד ) על ראש העלה . להביא עולת חובה לסמיכה, ולהביא עולת הצאן : העלה . פרט לעולת העוף : ונרצה לו . על מה-הוא מרצה לו ? אם תאמר : על כריתות ומיתות בית-דין, או מיתה בידי שמים, או מלקות ? הרי ענשן אמור . הא אינו מרצה אלא על עשה ועל לאו שנתק לעשה : ( ה ) ושחט והקריבו הכהנים . מקבלה ואילך מצות כהנה . למד על השחיטה, שכשרה בזר : לפני ה ' . בעזרה : והקריבו . זו קבלה שהיא הראשונה . וממשמעה לשון "הולכה", למדנו ששתיהן בבני אהרן : בני אהרן . יכול חללים ? תלמוד לומר : "הכהנים" : את-הדם וזרקו את-הדם . מה- ( ג ) לרצונו : כתרגומו 'לרעוא ליה' שיהיה הקרבן נרצה לפני ה' לטובה לו לאיש המביאו . 'רצון' בתורה ושאר הספרים הקדמונים אין ענינו voluntas ולא רצה velle , וכן כתב גם רמבמ"ן כאן . ( ד ) ונרצה לו לכפר עליו : אין קרבן מכפר על עוון, אלא על שגגה ( חוץ ממקצת אשמות ) , והעולה אינה על חטא רק כְּמַתָנָה להתרצות לאדון, לכפר עליו, לכסות על מומיו אשר לא ידע בהם, או לבקש ממנו חסד, וירא שמא יגרום החטא הבלתי ידוע למנוע שאלתו . ( ה ) ושחט : וכן 'והפשיט' 'ונתח', חוזר לבעל הקרבן, והוא יעשה בידיו או על ידי מי שירצה . וכן 'וקרבו וכרעיו ירחץ במים' ( למטה פסוק ט' ) נאמר על בעל הקרבן ( עיין בנתיבות השלום שם ) , וכל מה שצריך שיעשהו הכהן נזכר בפירוש בכתוב .
|
יונתן בשיא
|