|
|
עמוד:5
דפוס ראשון 5 פי רוש שד "ל לת ו ר ה ויקראא שד"ל רש"י ( ט ) וקרבו וכרעיו ירחץ במים : להסיר לִכלוכם לכבוד גבוה ( דון יצחק ) . וְהִפְשִׁ֖יט אֶת-הָֽעֹלָ֑ה וְנִתַּ֥ח אֹתָ֖הּ אֲשֶׁר-פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד : ו וְ֠נָֽתְנ֠וּ בְּנֵ֨י אַֽהֲרֹ֧ן הַכֹּהֵ֛ן אֵ֖שׁ עַל-הַמִּזְבֵּ֑חַוְעָֽרְכ֥וּ לִנְתָחֶֽיהָ : ז וְעָֽרְכ֗וּ בְּנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים אֵ֚ת הַנְּתָחִ֔ים עֵצִ֖ים עַל-הָאֵֽשׁ : ח אֶת-הָרֹ֖אשׁ וְאֶת-הַפָּ֑דֶר עַל-הָֽעֵצִים֙אֲשֶׁ֣ר עַל-הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן עַל-הַמִּזְבֵּֽחַ : ט וְאִם- אֶת-הַכֹּל֙הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ-נִיח֖וֹחַלַֽיהוָֹֽה : י מִן-הַצֹּ֨אן קָרְבָּנ֧וֹ מִן-הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן-הָֽעִזִּ֖ים לְעֹלָ֑ה זָכָ֥ר וְשָׁחַ֨ט אֹת֜וֹ עַ֣ל יֶֽ֧רֶךְ הַמִּזְבֵּ֛חַ צָפֹ֖נָה לִפְנֵ֣י תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ : יא יְהוָֹ֑ה וְזָֽֽרְק֡וּ בְּנֵי֩אַֽהֲרֹ֨ן הַכֹּֽהֲנִ֧ים אֶת-דָּמ֛וֹ עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַסָבִֽיב : תלמוד לומר : "דם" "דם", שתי פעמים ? להביא את שנתערב במינו, או בשאינו מינו . יכול אף בפסולים, או בחטאות הפנימיות, או בחטאות החיצוניות, שאלו למעלה והיא למטה ? תלמוד לומר במקום אחר ( פסוק יא ) : "את-דמו" : וזרקו . עומד למטה וזורק מן הכלי לכתל המזבח למטה מחוט הסקרא, כנגד הזויות, לכך נאמר : "סביב", שיהא הדם נתן בארבע רוחות המזבח . או יכול יקיפנו כחוט ? תלמוד לומר : "וזרקו", ואי אפשר להקיף בזריקה . אי "וזרקו", יכול בזריקה אחת ? תלמוד לומר : "סביב", הא כיצד ? נותן שתי מתנות שהן ארבע : אשר-פתח אהל מועד . ולא בזמן שהוא מפרק : ( ו ) והפשיט את-העלה . מה-תלמוד לומר : "העלה" ? לרבות את כל-העולות להפשט ונתוח : אתה לנתחיה . ולא נתחיה לנתחים : ( ז ) ונתנו אש . אף-על-פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט : בני אהרן הכהן . כשהוא בכהונו, הא אם עבד בבגדי כהן הדיוט, עבודתו פסולה : ( ח ) בני אהרן הכהנים . כשהם בכהונם . הא, כהן הדיוט שעבד בשמונה בגדים, עבודתו פסולה : את הנתחים את-הראש . לפי שאין הראש בכלל הפשט, שכבר התיז בשחיטה, לפיכך הוצרך למנותו לעצמו : ואת-הפדר . למה נאמר ? ללמדך, שמעלהו עם הראש ומכסה בו את בית השחיטה . וזהו דרך כבוד של מעלה : אשר על-המזבח . שלא יהיו הגזירין יוצאין חוץ למערכה : ( ט ) עלה . לשם עולה יקטירנו : אשה . כשישחטנו, יהא שוחטו לשם האש . וכל-"אשה", לשון אש פואיד"א בלעז : ניחוח . נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני : ( י ) ואם מן הצאן . וי"ו מוסיף על ענין ראשון . ולמה הפסיק ? ליתן רוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה : מן-הצאן מן-הכשבים או מן-העזים . הרי אלו שלשה מעוטין - פרט לזקן, לחולה ולמזוהם : ( יא ) על ירך המזבח . על צד המזבח :
|
יונתן בשיא
|