פרשת ויקרא

עמוד:3

דפוס ראשון 3 פי רוש שד "ל לת ו ר ה ויקראא שתתקלקל העבודה אצל משפחה או שבט, וימירו את חוקותיה, ומעט מעט ילכו בחוקות הגויים ויקבעו להם מנהגים נתעבים לפניו יתברך, וגם את בניהם ואת בנותיהם יזבחו ; ובהיות העבודה רק במקום אחד, הקלקול יותר רחוק, כי תצטרך לזה הסכמת האומה כולה ( ועיין מה שכתבתי במדבר ט"ו ט"ו ) . והנה קרבנות הציבור הם כדי שיהיה לישראל משכן ומקדש לעבודת האל, כדי שיתרשם בלבם כי ה' בקרבם, והוא מלכם ומנהיגם המשגיח על מעשיהם והגומל אותם כדרכם וכעלילותם, ולא יתרשם זה בלב ההמון בלי ענין מוחש שירמוז אליו . ולפיכך הוצרך שיהיה המקדש כתבנית היכל מלך, והוצרך שיהיה בו שולחן ומנורה, ועל השולחן מערכת לחם והכלים השייכים לשולחן, קערותיו וכפותיו . ואחר שהיה המנהג להקריב לאלהים מנחה מן הדברים הנאכלים, היה מן הראוי שנביא לפני מלכנו מיני אכילה ושתייה, והנה הזבחים כנגד האכילה, והנסכים כנגד השתייה . והוצרך שיהיו למלך משרתים העובדים בביתו ועומדים לפניו, והם הכהנים . ואחד מהם רואה פני המלך היושב ראשונה במלכות, והוא הכהן הגדול . והוצרך שיהיו המקדש וכליו והכהנים ובגדיהם מפוארים בהוד והדר לכבוד, למען תתרשם בלב העם גדולת המלך השוכן בבית, ותהיה יראתו על פניהם לבלתי יחטאו . ואם בתחילה כשהיה כל אחד בונה במה לעצמו היתה העבודה מסורה לכל אדם או לבכורות, עכשיו שאין מקריבים רק במקום אחד, הוצרך שתהיה העבודה ביד משפחה אחת המשרתת בשם האומה כולה . והמשפחה הזאת המקודשת לעבודת האל ראוי שתהיה פנויה משאר מלאכות ועבודות ; ולהיות עבודתה בבית ה' בשם האומה כולה ראוי שתהיה פרנסתה מזומנת לה מאת העם . ואמנם לא היה ראוי שיהיה כל כהן וכל לוי מקבל פרנסה קבועה, והיה כצדיק כרשע ; אבל הניחה התורה ברשות כל איש ואיש מישראל לתת מתנותיו לכל כהן ולכל לוי שירצה, ומתוך כך ישתדלו הכהנים והלויים להיות מרוצים לקהל בכישרון דרכיהם וביושר מעלליהם . ואמנם קרבנות היחיד כולם לתועלת היחיד בכל העתים אשר יעברו עליו . אם תבואהו טובה, יתן תודה לה' ויקריב קרבנו, ובזה יתרשם בלבו כי מאת ה' היתה לו הטובה, ויבטח בו ויתקן מעשיו, כדי להמשיך עליו תמיד אהבתו וחמלתו . ואם יהיה בצרה, יתפלל לאל וידור נדר שאם יחלצהו יקריב לפניו קרבן, וכאשר רֶווח והצלה יעמוד לו ישלם נדרו, ויתרשם בלבו כי ה' הצילו . ואם חטא בשגגה יביא קרבן, ויתרשם בלבו כי אלהיו סלח לו והוא רצוי לפניו כבתחילה . ואם לא היתה כפרה לשוגג, היה החוטא אומר בלבו מי יצילני מיד האל הקשה הזה ? כי הנה עתה בבלי דעת חטאתי, וחרה אפו בי וישליכני מלפניו, ואין לי תקוה להשיב חמתו ; אם כן למה אשתמר עוד מחטוא מהיום והלאה ? ואמנם החוטא בזדון לא היה מביא קרבן, כדי שלא יתרשם בלבו כמחשבת הגויים הקדמונים שהאל לוקח שוחד מן החוטאים וסולח להם על פשעיהם . ועוד תועלת אחרת היתה בקרבנות היחיד, והוא כי מלבד החלק המגיע מהם לכהנים, הנה גם מה שנשאר לבעלים היו הבעלים מוכרחים לאכלו בחברה עם זולתם, כי לא היו רשאים להשאיר ממנו עד המחרת או עד היום השלישי ואף לא למלוח בשר הזבח ולהביאו לביתם חוץ לירושלם ולאכלו עם בני ביתם ; והנה המשלם נדרו לה' על חסד אשר עשה לו היה מוכרח לשמח עמו גם אחרים, ועל ידי זה היה מתקשר בקשר האהבה עם אנשים אשר לא ידע מתמול שלשום, או לפחות היה מהנה מסעודתו העניים והאביונים, ועיין למטה י"ט ט' . שד"ל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא