|
|
עמוד:5
כתב יד | דפוס ראשון 5 פי רוש שד "ל לת ו ר ה דבריםא שד"ל רש"י כאן "ואם תבין" הוא תחילת מאמר, וראוי לתת לפניו נקודה מפסקת . וכוונת ראב"ע היא לומר כי פסוק ג' ענינו בשנת הארבעים דיבר משה אל כל ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב, כי לדעתו שם נאמרו המצוות תחילה, ואחר כן נשנו בערבות מואב, וכמו שכתב מפורש : הנה ביאר התורה שאמר בין פארן ובין תפל . אבל "ואם תבין סוד השנים עשר" אין לו שום קשר עם "בעבר הירדן" . ואם היה כדעת שפינוזה, כך היה ראב"ע כותב : בעבר הירדן, אם תבין וכו', לא : בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין . ( ב ) אחד עשר יום : אילו זכו ישראל, לי"א יום היו נכנסים לארץ, אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם מ' שנה ( ספרי דברים פיסקא ב' ) . וכיוצא בזה בתרגום ירושלמי בשתי נוסחאותיו . וכן רשב"ם כתב : כשנסעו מחורב ללכת דרך הר שעיר דרך ישרה היו יכולים ליכנס לא"י עד קדש ברנע בימים מועטים, שאין בהם כי אם מהלך י"א יום, אבל מקדש ברנע שלחתי מרגלים, ונשתהיתם מ' שנה בחטאתיכם - אבל הפירוש המובא ברשב"ם בשם ר' אליעזר מבלֵנְצָה שי"א יום הם ג' ימים שהלכו מהר סיני ( 'ויסעו מהר ה' דרך ג' ימים' במדבר י' ל"ג ) וז' שישבו בחצרות בשביל מרים, וביום י"א באו מדבר פארן שהוא קדש לדעתו, איננו מחוור, כי משמעות י"א יום מחרב הוא מהלך י"א יום, לא י"א יום בין מהלך ועיכוב, מלבד כי בלא ספק יותר מי"א יום היו, כי בקברות התאווה שהו איזה ימים, אולי חודש ימים שאכלו השלו, ולפחות שני ימים, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ( מוהר"ר קנטוני ) . ופירוש נתה"ש ( והחכם יש"ר ) הוא בטל מעיקרו, כי איך יאמר אלה המצוות הכתובות בספרים הקודמים הם הדברים אשר דיבר משה באותם י"א יום אשר הלכו מחורב עד קדש ברנע ? והלא כמה וכמה מצוות נאמרו בחורב אצל הר סיני סמוך למתן תורה, ולא אחר שנסעו מחורב . וכאן הוא אומר : 'ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון', ואח"כ : 'ונסע מחורב' . הר שעיר ארבעים שנה : ( ג ) ויהי בארבעים שנה בעשתי-עשר חדש באחד לחדש . מלמד, שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה . ממי למד ? מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה . אמר : ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל-השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי . ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו . ושלא יהא חברו רואהו ומתביש ממנו כו' כדאיתא בספרי . וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה . וכן שמואל, שנאמר ( שמואל-א יב, ג ) : "הנני ענו בי" . וכן דוד את שלמה בנו : ( ד ) אחרי הכתו . אמר משה : אם אני מוכיחם קדם שיכנסו לקצה הארץ יאמרו : מה-לזה עלינו ? מה-היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצא עלה שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את וַֽֽיְהִי֙בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי-עָשָׂ֥ר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ : ג חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אַֽחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָֹ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם : ד
|
יונתן בשיא
|