פרשת דברים

עמוד:4

אדברים כתב יד | דפוס ראשון 4 פי רוש שד "ל לת ו ר ה ברזל, תכיר האמת "משמע כי דווקא המקראות האלה הם ( לדעתו ) נוספים, לא שהספר שד"ל כולו מזוייף . ואם היה בלבו שספר התורה לא משה כתבו, לא חסר תחבולות היה ראב"ע לרמוז מחשבתו כמו שהיא, בלי שירמוז סוד אחר שאיננו אמיתת מחשבתו, ושהיה גם הוא ( אם יבינוהו ההמון בימיו ) תועבה גדולה, לא פחות מהמחשבה האחרת אשר שפינוזה מייחס לו . ובאמרו על 'והכנעני אז בארץ' ( בראשית י"ב, ו' ) : "יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן יש לו סוד, והמשכיל ידום" הרי הוא מסופק אם הפסוק הזה כתבו משה, ומה צורך לכל זה אם גם כל התורה כולה לא משה כתבה ? והנה הכל יודעים כי ראב"ע באמרו : "ואם תבין סוד השנים עשר", כוונתו על י"ב פסוקים אחרונים שבתורה הכוללים סיפור מיתתו של משה, שהדעת נותנת שלא כתבם הוא עצמו, וגם שפינוזה ידע זה, אבל עשה עצמו כבלתי יודע, ואמר כי כוונת ראב"ע על מה שכתוב : 'וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת' ( דברים כ"ז ח' ) , והאבנים לדברי רז"ל ( סוטה ל"ב ע"א ) היו י"ב . ומזה יובן ( לדעתו ) כי ספר התורה אשר כתב משה היה ספר קטון מאד, שייתכן לכתבו על י"ב אבנים . והיכן מצאנו ראב"ע סומך כל כך על דברי הגדה, עד שיזכיר השנים עשר בלי מילת אבנים, וכוונתו על האבנים אשר לפי האגדה היו שתים עשרה ? אבל שפינוזה עצמו ראה כמה רחוק הוא שתהיה זאת כוונת ראב"ע, לפיכך הוסיף פירוש שני והוא שאולי היתה כוונתו על הי"ב ארורים ( דברים כ"ז ט"ו ) , ולבסוף הביא הפירוש האמיתי, והוא שהכוונה על 'ויעל משה' ( דברים ל"ד, א' ) כמו שהבינוהו בעל מקור חיים והמוטוט . כל זה תחבולה משפינוזה, כדי למשוך את ראב"ע במצודתו, ולהכניס בלבות הפתיים, שגם הראב"ע לא היה מאמין שכתב משה אלא ספר תורה קטן מאד שייתכן לכתבו על י"ב אבנים . ואם היתה זאת מחשבת ראב"ע כי משה לא כתב אלא ספר קטון הנכתב על י"ב אבנים, היה לו לרמוז הסוד הזה בפרשת צווי הכתיבה על האבנים, אבל הוא בהפך כתב שם ( למטה כ"ז א' ) וזה לשונו : "ויאמר הגאון ז"ל כי כתבו עליהם מספר המצוות כמו הכתובות בהלכות גדולות כענין אזהרות, ויפה אמר" ולא רמז כאן שום סוד . סוף דבר משפט הלבבות לאלהים הוא, אבל בכל מה שכתב ראב"ע - אין שום רמז שלא האמין כי ספר תורתנו משה כתבו . אבל שפינוזה, מלבד שטעה בחקירותיו, אין ספק שהיה גם כן מדבר בלב ולב, ובכמה מקומות הטעה את קוראיו בערמה ובמרמה . והמקום ירחם על הקוראים ספריו, ויפקח עיניהם להכיר שקריו . ובדברי ראב"ע על הפסוק הזה עוד שיבוש אחר נשתבש שפינוזה וייחס לראב"ע דבר שלא עלה על לבו, ואני לא אשפוט אם היה זה בטעות או ברמייה, אך ראיתי כי גם החכם מוטוט נשתבש בזה, ואולי ממנו למד שפינוזה . הנה שפינוזה הביא דבור ראב"ע כאילו כך הוא תחילתו : בעבר הירדן, אם תבין סוד השנים עשר וכו', והבין מזה כי לדעת ראב"ע משה לא היה יכול לכתוב מילות "בעבר הירדן", מפני שהוא לא עבר את הירדן ; וזה שיבוש, כי מליצת עבר הירדן נאמרת בשווה על העבר המזרחי ועל העבר המערבי, וסומכין על הקורא, שיבין מהמשך הענין באיזה עבר מדברים ( עיין געז' 986 Thesaurus, ) . אבל לשון ראב"ע איננו כמו שהביאו שפינוזה, אבל כך הוא : הנה ביאר התורה שאמר בין פארן ובין תפל, כי רוב המצוות הם בספר הזה, וכן פירוש ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה, ואם תבין סוד השנים עשר וכו' . הנה הקדמונים ובפרט ראב"ע לא היו עושים נקודות וקוים להפריד הדיבור במקום הצריך, והיו סומכין על הבנת הקורא, וכן

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא