פרשת במדבר

עמוד:6

אבמדבר כתב יד | דפוס ראשון 6 פי רוש שד "ל לת ו ר ה הראשון היה העם בזולת בכורות, והמנין השני היה העם בזולת הלויים וזולת המתים . ומספר שד"ל הלויים עם המתים הוא ( לפי ההנחה ) שווה למספר הבכורות . וכל זה בשיטת רש"י ( שמות ל' ט"ז ) ומדרש רבה ( עיין נתה"ש שם ) , שלמנין שנות בני אדם מונין מתשרי, ובכן לא נוספו במנין שני הנערים אשר השלימו שנת עשרים . אבל לשיטת רמב"ן ( שמות ל' י"ב ) , שלמנין שנות בני אדם איש איש ראש השנה שלו ביום היוולדו, ואם כן בהכרח הרבה נוספו במנין השני, שלא היו בני עשרים במנין הראשון, יש לומר שאע"פ שהבכורות כשנמנו מבן חודש ומעלה היו יתרים על הלויים, מ"מ בהמנותם מבן עשרים היה מספרם פחות מהם, כמו שהיה העניין במשפחות הלויים, שכשנמנו מבן חודש ( למטה פרק ג' ) , היו בני גרשון 7500 ובני קהת 8600 ובני מררי ,6200 בני מררי פחות מכולם, וכשנמנו מבן שלושים עד חמישים שנה היו בני גרשון 2630 ובני קהת 2750 ובני מררי ,3200 בני מררי מרובים מכולם ; אף כאן אולי הבכורות שהיו מרובים מן הלויים מבן חודש, היו פחות מהם מבן עשרים, וכשנכנסו במנין שני במקום הלוים, יצא שכר המשלימים שנת עשרים בהפסד מה שהיו הבכורות פחות מן הלוים ובהפסד המתים בין ספירה לספירה, ונשאר המספר כשהיה, בלא תוספת ובלא מגרעת, כזה : מנין שני : מנין ראשון : ישראלישראל בכורותלויים Z אותם שהשלימו שנת עשרים בין מנין Xןינמל אותם שמתו בין מנין למנין ( Y ) Z = X + Y יתרון הלויים על הבכורות והרמב"ן מתרץ שאירע הדבר שהמשלימים את שנת העשרים היו כמנין המתים במשך השבעה חדשים שבין ספירה לספירה . ואח"כ כתב כי לדעתו המשלימים שנת עשרים היו כמספר הלויים . ולדעת תלמידי דח"א יתכן לומר לשטת רמב"ן ועל פי שטתי, כי המתים בין מנין למנין היו כמספר הנערים המשלימים שנת עשרים והבכורות שהיו יתרים על הלוים רע"ג בהמנותם מבין עשרים, ועי"כ יצא המנין מכוון לראשון . וזה אמנם במקרה לא בנס, כי יהיה נס ללא דבר וללא תועלת כלל . ואל תתמה איך לא נמנו הבכורות במנין ראשון מבלי שתזכיר התורה דבר מזה, כי הלא כן תצטרך לומר בלויים במנין שני, שהיו בהם ש' בכורות שלא היו מן המנין ( עיין למטה ג' ל"ט בפירוש רש"י ) . ואמנם הטעם האמתי למה לא נמנו הבכורות במנין הקודם הוא כי שם לא היתה הכוונה למנות את העם, אלא שייתן איש תרומת כסף לצורך המשכן, והנה הבכורות שהיו עובדים עבודת ה' לא היה ראוי שייתנו מכספם להקמת המשכן, כי כבר הם וגופם נתונים אל המשכן ולכל עבודתו . ( מז ) הָתְפָּקְדוּ : וכן ( מ"א כ' כ"ז ) 'ובני ישראל התפקדו וכלכלו', בנין זר בעבור ההכרח, שאם היה אומר נִפְקְדוּ, היה משמע חָסְרוּ, ואם היה אומר פֻקדוּ, היה נראה כאילו מדבר בדברים שאין בהם רוח חיים או בבהמות שהם נמנים מאחרים, בלא שום פעולה מצדם, כמו ( שמות ל"ח כ"א ) 'פקודי המשכן אשר פֻּקַד', ואם היה אומר הָפְקְדוּ, היה משמע שהפקידום על פקודה מה, וְהַֽלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַֽחֲמִשִּֽׁים : מז וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הָתְפָּֽקְד֖וּ בְּתוֹכָֽם : מח

כרמל

יונתן בשיא


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר