|
|
עמוד:14
14 שגיא אלבז ממון הנתמכת על ידי הנהגה פוליטית, לצד הנטייה לשמר את תרבות הביטחון במשך השנים - כל אלה יצרו מצב הגמוני חדש, אחיד וכוחני לא פחות מקודמו . כחלק מהגמוניה חדשה, שעוצבה בתחילת שנות ה – ,90 נוצרה תשלובת צרה של אליטות השולטת על מערכות ריכוזיות ורבות עוצמה ( עציוני – הלוי, 1997 : 22 ) . עם כינונה של הגמוניה זו אומצו כללי משחק המשמרים את מאזן הכוחות בחברה . מחמת קוצר היריעה אין בכוונת הספר להצביע על הסיבות 4 אלא להראות מדוע תחלופה של אליטה שלטונית לעליית ההגמוניה החדשה, הנאמנה לליבה ערכית אינה פורצת את מסגרות השיח המקובלות במדיה . מודל תיאורטי המקור שממנו שואב הספר את עיקר הנחותיו וטיעוניו הוא הגישה האליטיסטית . על פי ההנחה הבסיסית אשר לפיה אין להפריד בין חלוקת הכוח בחברה לאופיה הדמוקרטי של המדינה, נקבע שריכוז הכוח בידי מעטים פוגע בקיומו של מרחב ציבורי פתוח החיוני להבטחת ההליך הדמוקרטי . המרחב הזה, המכונה בפי תיאורטיקנים "שוק חופשי של רעיונות", פועל בלא מגבלות כל עוד נשמר עיקרון חופש הביטוי - זכות יסוד הנבחנת לרוב על פי מימוש העיקרון של חופש העיתונות . על בסיס הספרות המחקרית פותח מודל תיאורטי המניח ששלוש קבוצות כוח - אליטות פוליטיות, צבאיות וכלכליות - אשר ממוקמות במוקדי הכוח המרכזיים של החברה הישראלית, משתמשות בכלי התקשורת על מנת לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים וכדי להצדיק את שלטונן . בין השאר הן מגבשות ליבה ערכית קונצנסואלית שעיקריה הם : 1 . לאומיות יהודית ; 2 . תרבות ביטחונית ; 3 . ליברליזם כלכלי . כל אחת מסוגיות הליבה האלה מיוצרת, משוכפלת ומופצת להמונים בתיווך אמצעי התקשורת - אותם מנגנוני הסכמה אידיאולוגיים הכפופים לאליטות . הממצאים והמסקנות של הספר מושתתים על ניתוח תוכן חדשותי - איכותני לצד כמותי - של שני סוגי מדיה : עיתונות מודפסת ( "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" ) וטלוויזיה ציבורית ומסחרית ( ערוצים 1 ו – 2 ) . הבדיקה האמפירית בנויה מכמה קריטריונים לניתוח התקשורת, אשר עוברים קידוד ושיפוט קפדני, לצד ריאיונות עומק עם עיתונאים בכירים ועם חברי אליטות פוליטיות . 4 . לניתוח היסטורי – סוציולוגי מפורט בעניין ראו ספריו של ברוך קימרלינג : קץ שלטון האחוסלים ( 2001 ) ו מהגרים, מתיישבים, ילידים ( 2004 ) .
|
|