|
|
עמוד:10
10 שגיא אלבז * האם הסיקור התקשורתי במצבי חירום ומלחמות תואם את תרבות הביטחון בישראל או שונה ממנה ? * האם הסיקור התקשורתי של נושאי כלכלה וחברה השתנה בעקבות המעבר למדיניות כלכלית ניאו – ליברלית ? * מהם השיקולים שמנחים את תהליך ההפקה והייצור החדשותי, וכיצד פרקטיקות עיתונאיות מקדמות עולם תוכן אחיד או מגוון ? התזה המוצעת כאן נשענת על ההנחה שחילופי שלטון בישראל מתורגמים לתמורות אידיאולוגיות, אבל אלה אינן חורגות "ממתחם הסבירות" הקונצנסואלית ( יער ושביט, 2001 ) . התקשורת נעה כמטוטלת בין מגמות מנוגדות והלכי רוח משתנים, אשר מיוצרים על ידי מערכות כוח שונות, אבל נוטה על פי ההסבר המשוער לשמר את תפיסות היסוד הלאומיות, הביטחוניות והכלכליות שנעמוד עליהן במהלך הספר . הגורם המבני מכתיב מערכת יחסים קבועה מראש בין אליטה פוליטית, בלא קשר לשייכותה המפלגתית, ובין אליטה צבאית וכלכלית ; הקרבה האישית והמוסדית ביניהן מבנה מציאות אידיאולוגית באופן אליטיסטי ( עציוני – הלוי, 1997 : עמ' 20 ) . הדבקות של האליטה בליבה הערכית מחדדת את האבחנה בין שינוי מהותי לשינוי המבוסס על רושם או הופעה חיצוניים . המהות נתפסת כקיום ממשי הנמצא מעל לכל גילוי כלפי חוץ ( 1 2 : 1983 Barbalet, ) , והיא משמשת, בהשאלה לענייננו, כסיפר – על המתייחס למציאות האמיתית - לא לשינויים אישיים ואידיאולוגיים המתרחשים גם הם במציאות אך לא משנים אותה . הדגש על "נִרְאוּת" רבת פנים ועל קטגוריות מהותניות מעטות וקבועות מעצים את הדימוי הפלורליסטי של התקשורת, אך בפועל מגן על הסדר הקיים והאליטה השלטונית . בספר הנוכחי ייעשה ניסיון לחשוף את רובדי העומק של השיח מתוך גילויים תקשורתיים שמסווים תובנות ורעיונות חדשים על בסיס אינטרסים משותפים של בעלי כוח . מבני העומק של הסיקור התקשורתי הם השתקפות של שלושה מרכיבי יסוד בתרבות הפוליטית הישראלית . האחד הוא לאומיות יהודית שהוגדרה על ידי האליטות הפוליטיות במסמך המכונן של מדינת ישראל - מגילת העצמאות, והייתה במשך השנים לחלק מהותי מהציונות . המרכיב השני הוא תרבות הביטחון, שגובשה לאור המורכבות והרציפות של הסכסוך הישראלי – הערבי / הפלסטיני ( 1998 Pedatzur, ) , ושיקפה, לדעת קימרלינג, את האינטרסים של קבוצות חברתיות דומיננטיות ( קימרלינג, 1002ב' : עמ' 299 ) . המרכיב
|
|