|
|
עמוד:9
9 מלחמות מבית ומחוץ 2 ככל שהתבררו ממדי הכישלון , נעשוהכישלון הצבאי והמדיני . בקונגרס ניסיונות להגביל את מרחב הפעולה של הנשיא ולהרחיב את מידת ההשפעה של הקונגרס . ניסיונות אלו הגיעו לשיא עם השלמת החקיקה של חוק סמכויות המלחמה בנובמבר 1973 . מאז נחקק החוק השתמשו נשיאי ארצות הברית עשרות פעמים באמצעים צבאיים מחוץ לגבולות ארצות הברית מבלי שקיבלו אישור מהקונגרס . בפעולות אלו הופיעו מאפיינים שלא נצפו לפני מלחמת וייטנאם : כמעט כל הפעולות היו קצרות מועד , היעדים היו מוגבלים , הכוחות היו בעיקר כוחות אוויר ומספר הנפגעים היה נמוך . עצם חקיקת חוק סמכויות המלחמה , הדיונים שקדמו לחקיקתו , הסיקור התקשורתי ודעת הקהל שנוצרה בכל פעם שהשתמשו באמצעים צבאיים מחוץ לגבולות ארצות הברית , העלו לכאורה את רמת הרגישות והריסון בקרב הממשל והקונגרס לעומת התקופה שקדמה לקבלת החוק , ויצרו מצב חדש . מאז תום מלחמת וייטנאם וחקיקת חוק סמכויות המלחמה היה קלינטון הנשיא הדמוקרט הראשון שכיהן שתי תקופות כהונה . במהלך שנות כהונתו הופעלו כוחות צבא מחוץ לגבולות ארצות הברית במקרים רבים יותר מבכל תקופת ממשל אחרת . יתר על כן , כאשר הסתיימה המעורבות הצבאית של ארצות הברית בווייטנאם ונחקק חוק סמכויות המלחמה , כיהן נשיא רפובליקני , ולדמוקרטים היה רוב בשני בתי הקונגרס . ברוב שנות כהונתו של קלינטון היה המצב הפוך . קלינטון גם הצהיר על כך שבכוונתו להתחשב יותר בסמכויות הקונגרס , בעיקר בתחום סמכויות המלחמה . הוא הוסיף שכוונתו להתמקד בסוגיות פנימיות ולהימנע ככל האפשר משיגור 2 . " ] מלחמת [ וייטנאם ", כתב ארתור שלזינגר בהקדמה לספרו של ויליאם גולדשמידט , " שיגרה דור שלם בחזרה לחוקה , לדיוני ועידת החוקה ולמאמרי הפדרליסט , על מנת להעריך מחדש את המשמעות של סמכויות המלחמה ] . . . [ ", ראו : William Goldsmith, The Growth of Presidential Power, New York : Chelsea House, 1974, p . xvii
|
|