|
|
עמוד:12
12 נקודת מבט אחרת על הזמן החדש התחדדה אצלו בתקופה ששימש דיין בעיירה תלמסאן שבאלג'יריה . אלג'יריה הייתה תחת שלטון צרפתי ישיר כבר שלושה דורות ( החל מ- 1834 ) , ויהודיה נחשבו אזרחים צרפתים זה כשני דורות ( על פי פקודת כרמיה, 1870 ) . מנהרת הזמן הקפיצה את הרב משאש בשנות דור ממקנס המסורתית לתלמסאן המודרנית . בהגיעו לשם כמעין נוסע בזמן הבין את הכיוון שיהדות מרוקו תצעד אליו עד מהרה . בהכירו את המורשת התורנית האלג'ירית ראה לנגד עיניו בכאב את תהליך ירידתה . הוא קונן על חורבן מרכזי התורה, שאירע בשל המעבר של חברה המונהגת בידי משפחות מיוחסות של תלמידי חכמים לחברה המונהגת בידי אליטות כלכליות, מחברה שבה לידע התורני היו כוח משיכה וסמכות לחברה המקדשת את הכסף והמותרות ומחברה המחוברת לשורשי אבותיה לחברה מתבוללת בתרבות הצרפתית . ואך חלופי הזמנים הביאו רוח חדשה בכנפיהן, בלב הדור החדש הנולד על ברכיהן, כי בהן אהבת המותרות השרישו, ואיש מרעהו תקנא נפשו, כי ירצה כמוהו להיות בענייני הגשמיות, לבנות בתים ועליות, וכתנת פסים להלביש הגויות, ושפיתת קדרות בכל יום במיני מעדנים, וכל תשמישם מינים ממינים שונים, ועל כן רב מאוד פזור הנפש, בדור הזה של החופש [ . . . ] וגם בני המשפחות המיוחסות, ברחו מחסות, בצל מעשה אבותם, בראותם פרי אומנותם [ . . . ] וכל אחד בחר, רק בדרכי המסחר, המביא בכנפיו כסף מלא חפנים, וממנו תוצאות חיים, למלאת תאוותם, על פי דעתם, ושכחו מקרא מלא הקורא בחיל, וידעת כי ה' אלהיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל, ועל כן ים התורה הקדושה, נהפך ליבשה, והתלמוד, נשאר גלמוד [ . . . ] ומה גם פה בערי אלג'יר כל אחד מהתורה עצמו הזיר, ולגשמיות כנשר ידאה, ועל כן אמסר עלמא בידא דטפשאי [ נמסר העולם בידי הטיפשים ] . [ זבח תודה, הקדמה ] בקטע זה מהדהדת הקינה של יהודי מרוקו לתשעה באב : "וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה / וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹגַלְמוּד מִי יְבוֹנֵן" . הרב משאש תיאר את הקהילה בשיא תפארתה, שבה כל חיבור תורני "כאבני נזר התנוסס" בהשוואה למצבה בזמנו, שכל חיבור תורני נזנח "לשיני עש וסס" מפני שאין מי שיקרא ויבין אותו . הוא סיפר שכאשר הגיע ממרוקו, נדהם
|
|