|
|
עמוד:11
11 הרב משאש היה בעת הכיבוש הצרפתי עלם בן כעשרים, והוא התבונן בסקרנות בשינויים אלו שהתחוללו לנגד עיניו . הוא השכיל לתאר אותם בסמוך למועד התרחשותם מזווית ראייה היסטורית חברתית חדה ומקיפה . בפִּסקה קצרה ותמציתית סקר את תוצאות המעבר לתקופה המודרנית, מתוך שהוא ממיין את היתרונות ואת החסרונות שבה . הוא לא שלל את המודרניוּת עצמה, אך ביקש לעמוד בפרץ ולהוכיח בשער מפני סכנותיה . מחד גיסא, הוא הצביע על שפע וביטחון שיצרו ניידות חברתית, שוויון הזדמנויות ושינוי מבורך במעמד האישה . מאידך גיסא, הוא הצביע על תרבות בלא נחת של חברת השפע והצריכה, הגורמים לאי-סיפוק תמידי . אותו תהליך עצמו של שבירת המסגרות הישנות ביטל גם את הרע וגם את הטוב שהיו בחברה הישנה . הנימה הכפולה שאותה השכיל לזהות מייד בראשיתו של התהליך מאפיינת את יחסו למודרנה בכל שדרת פועלו . המסה הנבואית שלהלן נכתבה כארבעה חודשים לאחר שצבא צרפת כבש את מקנס : מיום ביאת הצרפתים לעירנו התחילה תקופה חדשה בסדרי החיים, מאן דקרי לה תקופה יפה לא משתבש, ומאן דקרי לה רעה לא משתבש, כי השלווה וההשקט גברו בארץ ואך המנוחה והמרגעה שהיה בלב לשמוח כל אחד בחלקו אם טוב ואם רע חלפה כליל . כי רבו המותרות לאין קץ לכל צרכי האדם, בכסות ובפרנסה ובמדור ובכל כלי תשמישו, ומה גם אצל הנשים והבנים והבנות אשר עלה באפם עז ריח העת החדשה . ועל כן רבתה הטירחה והיגיעה והעבודה ומשלחת יד בכל מסחר, ונלוו עימהם הקנאה והתחרות והתאוה לעלות במעלות העושר והתענוג . ובכן נתמלא כל לב וכל רעיון ברוב מחשבות עמוקות ופשוטות, לחבל בתחבולותיו ולהערים בערמותיו ולרמות במרמותיו, לאסוף בחפניו כסף תועפות בהיתר או באיסור, להשביע בטן הזמן הרעב וצמא תמיד למותרות, ואומר יביע הב הב, לכל המחדש הזמן בטובו בכל יום תמיד . וגם תופשי התורה התחילו להיפרד מחיק אמם, ולצאת אחד אחד איש לבצעו כי גם הם נפשם איותה לטעום ממטעמי העת החדשה . ובכן עמודי התורה התחילו להתרופף ואין סומך, אין תומך, אין מוכיח בשער . [ אוצר המכתבים, סימן ריב ]
|
|