|
|
עמוד:13
13 בפתח הספר יחדיו מנעד מגוון של מחשבה על מושג הספר . רומן כצמן דן במדרג הקומי שבין ספר, ספרים וכתיבה ביצירת עגנון . זיווה שמיר עוסקת בהיפוך בשירת אלתרמן, הרואה את המציאות נולדת מן הספרים . מאמרו של יהושע אלקולומברה יוחד למחשבת הספר ביצירת קלוד ויז'ה . השער השלישי — "סוגות, מהדורות וקהילות ספרותיות" — נפתח במאמרה של ענת ויסמן, שעניינו מהדורת שירי דויד אבידן ויסודו הרהור פילוסופי על אודות המושג של הספר . מאמריהם של יוסף שיטרית ושל ניצה בן-דב בוחנים שתי סוגות ספרותיות מובחנות, פיוט ופרוזה, וניצבים משני צדי המתרס של הבבואה הפוליטית של הספרות : הפיוט היהודי החוסה בתוך האינטימיות הקהילתית המפורזת, והרומן הישראלי שנכתב בתוך אתגר הריבונות . מאמרו של שיטרית עוסק בז'אנר הפיוט של "שירי קולמוס", שחוברו במחצית המאה התשע-עשרה במכּנאס . מאמרה של בן-דב עוסק ברומן יסמין מאת אלי עמיר, שנכתב בעקבות מלחמת ששת הימים . מאמריהן של ורד קרתי שם-טוב ושל חנה סוקר-שווגר עוסקים בקריאה ביקורתית של מוסכמות יסוד של הקהילה הספרותית העברית . מאמרה של קרתי שם-טוב דן בשאלת זיהויים של הכללי והפרטי בשירת עמיחי . מאמרה של רחל אלבק- גדרון הוא לימוד מפורט ומדוייק של ההגייה האשכנזית בעברית . מאמרה של סוקר-שווגר דן ביצירת גנסין ומפרט את מגבלותיה של החלוקה הרעיונית בין מסורת למודרניות . השער הרביעי — "בין כתב יד לדפוס" — מכנס עיונים בספרות היהודית בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת . המאמר הפותח מציג את פרשנותו של עֵלי יסיף לחומר הסיפורי על עשרת השבטים ועל הסמבטיון, חומר שאותו המחבר מחשיב כמיתוס על מנת להבין את עמדתו הבדלנית בכל מורכבותה . יוסף במברגר דן בקשר שבין פיוט וסיפור, כפי שהוא מופיע במספר טקסטים בעברית וביידיש שמקורם באשכנז . המסורת העשירה של חומר סיפורי בתרבות אשכנז ביידיש היא גם נושא מאמרו של נתנאל רימר, העוסק באגדה שבתאית שנכתבה ביידיש ונכללה בתוך ספר מוסר שחובר בין השנים 1681 ל- 1701 . שמעון נויברג מציע פרסום ראשון של שיר ביידיש עתיקה ששרד בתוך אחד מכתבי היד העשירים של ספרות יידיש בת המאה השש-עשרה . נויברג מייחס את השיר לאליהו בן אשר הלוי אשכנזי, מדקדק ומשורר יידיש שחי באיטליה במחצית הראשונה של המאה השש-עשרה . ורד טוהר דנה בשאלה המורכבת של גורלם של אוספי סיפורים מימי הביניים עם הגעתם לבית הדפוס בעת החדשה המוקדמת . השער החמישי והאחרון בספר הוא אסופה הכוללת עיונים במחשבת ישראל . המאמר הפותח את החלק הזה הוא תרומה של ישעיה טשימה, שעוסק במסורות של ביקורת המקרא, ועניינו סדרי ספר התנ"ך ושמותיהם בפרשנות הנוצרית והיהודית . מאמרו של צחי וייס עוסק במערכת היחסים בין שני אספני ספרים ידועים, גרשם שלום וש"י עגנון . משה אידל דן בדימויים של חופה וקידושין בתפיסה המיסטית של המקובל משה קורדובירו . דב שוורץ מבקש לחשוף, מתוך מחשבה על כתיבה בעולם דתי, את הרפלקטיביות בטקסטים דתיים . אבי שגיא דן בקשר בין 'חיים טקסטואליים' ל'חיים ממשיים' בארץ ישראל, ומעיין בספרות
|
|