ביקורת, מחקר והתקבלות

עמוד:13

13 פתח דבר באידיוסינקרטיות פואטית ; דהיינו הכותבים עליו או הכותבים בחוגו חיקו את לשונו המטפורית האוקסימורונית ואת מקצביהָהשבורים בהצלחה רבה כל כך, עד כי אין הקורא יודע האם הרשימה היא מעטו שלו או עליו . דוגמה מובהקת לכך היא רשימתו ביידיש של פרץ מארקיש ( בתרגום לעברית בתוך : פרידלנדר [ 40 ] , עמ' 35 - 36 ) . יוצא מכלל זה ההיסטוריוגרף הסמכותי ובעל המוניטין של ספרות יידיש מקס עריק ( זלמן מערקין ) שהדפיס בגיליון השלישי של כתב העתאלבאטראס ( 1923 ) ״מכתב לאורי צבי גרינברג״, ובו קריאה רגישה בעלת תובנות נדירות למובנים הנפשיים והרוחניים של שירת אצ״ג בכללותה, אך בעיקר שפע תגובות של נרעשוּת מספרו השלישי של אצ״ג ביידישמעפיסטא ( ורשה 1922 ) . אלה התובנות שהסיע אחר כך למסתו הביקורתית-תיאורטית על שפתו של האקספרסיוניזם ביידיש ( אלבאטראס ג, עמ' 17 ) . אפשר אפוא לטעון על יסוד כך כי עד לשנת 1922 זכה גרינברג להוקרה רבה הן בחוגי יוצרי האוונגרד ביידיש והן בביקורת הספרותית ״המקצועית״ שליוותה ספרות זו . הסוקר את רשימת הביקורות הניתנת בביבליוגרפיה שבסוף הקובץ, במיוחד אלה שהופיעו בעצם שנות העשרים, משתומם ממיעוט כמותן וצמצום היקפן . ככלות הכול בשנים אלה ראו אור קובצי השירהאימהגדולהוירח והגברותהעולה, המרשימים בגודלם הטיפוגרפי האלבומי יוצא הדופן, בתוכנם המתריס ובסגנונם האקספרסיוניסטי האירופי שעבר גלגול עברי ייחודי למשורר זה . והנה למרות זאת, כמה דל מספרן של הרשימות עליהם וכמה רדוד תוכנן . דומה כי ככל שפרץ מעיינו של המשורר, כן שככו גלי התגובות סביבו בארץ-ישראל והתמעט חוג קוראיו ואוהבי שירתו . גם שלושה עשורים אחר-כך המעטים שקראו בה והעריכוהָבעל-פה ובכתב, כמו למשל ברוך קורצווייל ( קורצווייל [ 43 ] ) , לא ניסחו לאשורו את היקף ההישגים המפתיעים של שירה זו לגבי העידן הקרוי בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית – דור העלייה השלישית . החלל השירי של אותו דור עצמו בשנות העשרים התמלא לחלוטין בשיח על י׳ למדן, א׳ שלונסקי, י׳ קרני, א׳ המאירי ול׳ אלמי . מעבר לכך בעצם ימי הגעתו של אצ״ג לפלשתינא / א״י בדצמבר 1923 נפתחה עליו מתקפה ספרותית מצדם של י׳ למדן וא׳ שלונסקי שחששו מדחיקתם לשולי החיים הספרותיים שהיו דחוקים ממילא, וניסו למנוע ממנו כל צורה של השתתפות בייסוד כתב עת ספרותי חדש ( ליפסקר [ 30 ד ] , עמ' סו - סז ) . מגמה זו של הדרתו הייתה נחלתו שנים רבות ולפיכך בחר לייסד במות ספרותיות לעצמו כהוצאת ״סדן״ וחוברות כתב-העת הצנומות שלה . אתנחתא מטרידה, אף כי מאוחרת, בשתיקה זו של הביקורת העברית באה בשנת 1950 מכיוונה של ביקורת מרכסיסטית-פסיכולוגיסטית בספרון-קונטרס מאת דוד כנעני הנושא את השם לנֹגהעץרקב, שבא להוכיח כי ביסודה של שירת אצ״ג מונחת אישיות מבועתת, כמונחו של א׳ פרום ואשר בו השתמש שתים-עשרה שנה לפניו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא