|
|
עמוד:11
11 פתח דבר ג׳ קצנלסון ושל ד׳ וינפלד נדרשות אליו מכיוונים שונים ; האחד ארץ-ישראלי והשני השוואתי בקונטקסט אקספרסיוניסטי ופוּטוריסטי באירופה, ואשר מחקרו של מ׳ גולצ׳ין נדרש לו באספקט השוואתי תמטי לספרות האנגלוסכסית . שנות העשרים בכתיבתו של אצ״ג הן גם הפתיחה המובהקת ביותר לעבודותיו הפוליטיות – אלה שהֶמשֶׁכן יהיה בשלהי שנות העשרים ושנות השלושים בספרי השירה כלבבית ( 1929 ) , ספרהקטרוגוהאמונה ( 1937 ) וספרהעמודים ( מסירה למו״ל 1956 ) . ההשתקפות של התמה הפוליטית בקובץ מחקרים זה מועטת יחסית ביחס לנפחה בכלל כתבי המשורר, והיא ראויה בוודאי להשלמה בכרכים הבאים, תוך שימת-לב מיוחדת לשאלות של רציפות ושינויים בפובליציסטיקה הספרותית והפוליטית שכל פרקיה כונסו בכרכים טו - טז של כל כתביו . קווים ראשוניים של התמה הפוליטית שורטטו בתיאור הראשית המוקדמת של המבט הפוליטי, שאותותיו ניכרו כבר בשירת המלחמה ביידיש, זו שנכתבה בעשור הראשון של המאה והיא נבחנת לפרטיה בקריאתערגיץאויףפעלדער ( 1915 ) והספראיןצייטנסרויש ( 1919 ) במסתה של חניטה גוטבלאט . זהו כמובן עיון בקונטקסט תמטי ולשוני מוקדם בכתיבתו : ימי שירת הבחרות ביידיש בעיבורה של מלחמת העולם הראשונה, והוא נטוע כולו בהוויה הביוגרפית של הצעיר היהודי בימים שנטל חלק במערכה זו . המעבר-לארץ-ישראל הטיל את כל כובד משקל כתיבתו של אצ״ג על שאלת הקיום הלאומי במרחב התובע ריבונות לאזרחיו החדשים . הסוגיה הזו, שאפשר למצוא את סימניהָהמוקדמים גם בשירי ברלין, מקבלת צורות חדשות הן במישור של העיצוב הפסיכולוגי של הסובייקט הכותב, כדרך שמראָה זאת אורית מיטל לגבי הפיגורה של האם כמשתנה במעבר מאירופה לארץ-ישראל, והן במישור הפוליטי המובהק, כמתואר אצל תמר וולף-מונזון לגבי עיצוב ההווה של השלטון המנדטורי בארץ-ישראל שהוא כהמשך מטפורי לתודעה ההיסטורית-ארכיאולוגית לגבי הנציבות הרומית בארץ-ישראל בימי בית שני . בבסיסם של דיונים אלה בשירת אצ״ג עומדים תמיד מונחים הנטולים מהתפיסה האוטופית-משיחית שלו, שעליהם ימצא הקורא דברים שכתבה סיון הר-שפי . עבודותיו של גרינברג כמכלול מצהירות תמיד על הצעה להשקפה אחדותית לגבי האמנות והחיים, באופן שהביטוי השירי יתגבר על השסע הדיאלקטי ורווי הדיסוננסים בין שני אלה ( ובכך דווקא, הוא אינו ממשיכו של ברדיצ׳בסקי ) . כתביו מציעים דיבור שירי מטפיזי החותר להבנת הממשי, ולתיאור הקיומי והפוליטי כִּמחייב את הבחירה האסתטית שהוא מבקש לכונן . מאמרהּשל נטע שטהל על אנקראוןעלקֹטבהעצבון, הנועל קובץ מחקרים ותעודות זה, מדגים אופן אחד כזה של בקשת הלכידות הזו ; אשר בה הדיבור על נפש האדם, על מחזור חייו, על אמונתו ועל תביעתו להיות ריבון יחיד על חייו ועל מותו משמיעים כולם את צליל קולהּהסוֹעֶה של סופה לירית שעורר אצ״ג במהלך שנות העשרים .
|
|