רב-אלוף רפול בארץ הפרעונים... רשמי הביקור של הרמטכ״ל רא״ל רפאל איתן ז״ל במצרים

עמוד:64

64 מודיעין וספר גיליון ,88 שבט תשפ“א, פברואר 2021 מותו של הסופר הבריטי דיוויד ג'ון מור קורנוול, ב - 12 בדצמבר, 2020 , הידוע בשם העט "ג'ון לה קארה" הוא הרבה יותר מאשר אירוע שיגרתי בתחום הספרות בכלל וסוגת הריגול בפרט . לה קארה , בעל רקע בשירות החשאי הבריטי ( ה - ( MI6 , הצליח בששים שנות יצירתו, שתחילתן בספרו "המרגל שחזר מהכפור" ( 1961 ) , בשני תחומים עיקריים . הוא שיקף בכשרון רב את מורכבות עולם הצללים, והצליח להפוך את התנהגות המרגל בגבורה כסוגה חדשה, מכובדת ומורכבת של ספרות ריגול . הגיבור החדש, כך הסתבר, יכול להיות לא פחות מורכב מאשר עורך - דין, רופא או אמן מיוסר, ולתחזק עלילה נפתלת, הן מבחינת רמת התחכום שבה והן מבחינת עומק ומורכבות אישיותם של גיבוריה . דימויו של המרגל, היה במהלך המאה העשרים פלסטי וחד - ממדי : הוא יכול היה להיות נבל חסר מצפון הבוגד במולדתו ( כפי שראה לדוגמא הימין הצרפתי את דרייפוס, או דמותו של אלפרד רדל עשור מאוחר יותר ) פלייבוי בעל רשיון להרוג ומיד לאחר מכן לשתות מרטיני מסוגנן, הפועל בשירות הוד מלכותה . . . ניחשת – 007 , בונד, ג'יימס בונד, יציר כפיו של איאן פלמינג , או יפהפיה מסתורית ומפתה, דוגמת מאטה הארי . כולן, היו בעצם, דמויות פלאקטיות, חסרות עומק . לה קארה, יצר מרגל מסוג שונה : רב - ממדי, מתלבט, מתוחכם מאד ופעיל מאד באזור הדמדומים שבין המוסרי לנאלח, שבין הפטריוטיות למען ארצו לבגידה בערכי היסוד של החברה האנושית . כל אחת מיצירותיו, נעה תמיד בשני צירים מקבילים, לפחות, המצטלבים ללא הרף בנקודות מרכזיות : התחכום של עולם המודיעין מחד גיסא, והדילמות הבלתי פוסקות בתחום האפור והחמקמק הנקרא "נאמנות" או "מוסר" מאידך גיסא . הדילמות האלו, הופכות את חווית הקריאה לעמוקה ומחייבת הרבה יותר, ומותירה בקורא לא מעט חומר למחשבה גם כשהעלילה רבת המבוכים מגיעה אל סופה . כך לדוגמא, ביצירתו היחידה, "המתופפת הקטנה", המתמקדת בנו, הישראלים ובסכסוך המזרח תיכוני המדמם, מושגים הניצחון על הרעים וחיסולו של המחבל שהרכיב פצצות ופגע בחפים מפשע, על חשבונה של צ'ארלי, סטודנטית בריטית תמימה המאמינה דווקא בזכויות הפלשתינאים, המוצאת עצמה מטופללת על ידי קצ"א מיומן מאד בשם גדי, ומשלמת על כך בסופו של דבר בהתמוטטות פסיכיאטרית . לה קארה, אינו מחלק ציונים וקשה מאד להכריע בשאלה הלנו הוא או לצרינו . הוא מתאר את אירועיו והגיגיו ביובש בריטי המתובל בשפת - חסר ( אנדרסטייטמנט ) עדינה מאד, עם בחוש הומור דק ומשובח המשקף את המציאות כמות שהיא . פעילי הטרור הפלשתינאים זוכים אצלו לתיאור הרחוק מלהחמיא, וכך גם אנשי המוסד המחסלים אותם בשכל טוב ובזרוע נטויה . את מלחמת לבנון הראשונה, הוא מציג, תוך שילוב משובח של נציגי שתי הקבוצות, ובתיאור שהפך באופן מפתיע לכמעט נבואי : "ולבסוף בשלהי האביב כאשר יבש עמק הליטאני דיו למעבר טנקים . . . החלה הפלישה הישראלית ללבנון, המיוחלת מזה זמן רב ושמה קץ בשלב זה למעשי האיבה, או על פי מיקומך מצד זה או אחר של המתרס, בישרה את תחילתו של השלב הבא . מחנות הפליטים שאירחו את צ'ארלי טוהרו, ופירוש הדבר בקווים כלליים שהובאו דחפורים וקברו את הגופות והשלימו את מלאכתם של הטנקים והמטוסים . . . ויחידות חשאיות מחו מעל פני האדמה בביירות את אותם מקומות בהן שהתה צ'ארלי" . ( ג'ון לה קארה, המתופפת הקטנה, זמורה ביתן מוציאים לאור, תל אביב 1984 , ע' 441 . ) תיאור זה אינו ספוג באהבת ישראל סבא או בחיבוק אוונגליסטי, אך גם לא בנטייה פרו - פלשתינית מתלהמת ואנטישמית . זהו מצב מציאותי, כפי שהיה בפועל, בצומת הדרכים בו הפך הטרור הפלסטיני לטרור ג'יהאדיסטי - שיעי . זהו בעצם טקסט שכל כולו תמצית משנתו של לה קארה : בעולם הצללים אין טובים ורעים ובדרך כלל אפילו לא אויב או ידיד . הוא מורכב מאד , רב - ממדי, עם שתי וערב של ערכים סותרים . יש בו משחק המתעלם מרגשות ואמפתיות, המשרת רק מאקרו - אינטרסים, בהקרבת החיילים הקטנים של המלחמה החשאית, ללא הרף וללא מצפון, לטובת השגת המט המיוחל, בסופו של המבצע . ג'ון לה קארה : האיש שיצר את המרגל הרב - ממדי עו"ד קובי סגל

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר