|
|
עמוד:8
גיליון ,88 שבט תשפ“א, פברואר 82021 שב"כ גיליון מיוחד בו ? ' . אז הוא [ חזק ] השיב לי : 'אנחנו רוצים לשמור עליך' . אם נכון הדבר או לא, אינני יודע, עד היום . אבל זו הייתה התשובה" . האינתיפאדה הראשונה והסכם אוסלו "מוניתי לראש השירות במרץ 1988 ופרשתי בסוף פברואר 1995 . כיהנתי כראש השירות במשך שבע שנים . מוניתי כמובן על ידי יצחק שמיר . היו גם קולות מצד מתנגדים בודדים, שהצליחו להגיע בעניין הזה גם ליצחק רבין, שהיה שר הביטחון, וגם ליצחק שמיר . את יצחק שמיר זה פשוט לא עניין . יצחק רבין אמר להם 'שמעתי אתכם, תודה רבה' . צריך היה להזכיר זאת, כי אחת האנקדוטות המעניינות היא שעיתונאי בשם אמיר אורן, שהשתוקק לפרסם את שמי ( אז אי אפשר היה עדיין לפרסם את שמו של ראש השב"כ ) , חיפש איך להתחכם . . . הוא כתב אז ב'דבר השבוע', המגזין השבועי של העיתון 'דבר' . וכך ניסח כותרת ביום שישי : 'מי יעקוב אחרי פרי מייסון ? ! ' . בדצמבר 1988 כבר היינו בעיצומה של 'האינתיפאדה הראשונה', שפרצה בעקבות תאונת דרכים שאירעה בג'באליה . היא נמשכה למעשה עד ספטמבר 1993 , עד אחרי חתימת הסכמי אוסלו . אני חושב שהאירוע השני היה בהחלט הסכם אוסלו, מכיוון שבשנתיים שאחרי ההסכם ניסיתי לארגן את השירות ולהכינו לעידן שבו נצטרך לעבוד בשיתוף פעולה מסוים עם כוחות הביטחון הפלשתיניים . . . שנצטרך לשנות קצת את ה'פאזה' בגלל הגעת הרשות הפלשתינית, בהתחלה לעזה ואחר כך ליהודה ושומרון וכיוצא בזה" . צביקה שטאובר : "זו הזדמנות עבורי להעיר הערה : היה שלב מסוים שהשתתפתי בעבודת המטה לקראת ההסכמים . הבנתי שאנשי השב"כ היו הרבה יותר בטוחים בעצמם ויותר ' articulate ' מכל האחרים . החשיבה שלהם הייתה שונה . יצוין במיוחד ישראל חסון . אני רוצה לומר לכם שנדהמתי לטובה ! " "רק בשביל זה היה כדאי לבוא לכאן ! לאינתיפאדה ולהסכמי אוסלו יש להוסיף את עידן שליטתה של הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון ובעזה . ועוד כמה דברים יותר קטנים אבל משמעותיים לדעתי, כמו העבודה האינטנסיבית שעשינו על חקיקת חוק השב"כ . במדינה דמוקרטית טוב שקיים חוק כזה . אי אפשר היה להכניס לחוק השב"כ נושאים רגישים, אבל החוק מאפשר לשב"כ להתנהל באופן מאוד מוסדר, מעוגן בבסיס חוקי ולא ב'נוהגים' וב'נהלים', על פי שמועות ותורה שבעל פה . התפתח ויכוח ציבורי : על מי הייתה האחריות לצפות או להעריך האם תפרוץ אינתיפאדה או אם לאו ? האמת ? ועד היום זו האמת שלי, שהאינתיפאדה הייתה אירוע ספונטני . אני לא מכיר הרבה גופים מודיעיניים היכולים לצפות אירועים ספונטניים . למרות שצריך לומר ביושר, כשנה אולי שנתיים לפני פרוץ האינתיפאדה, כשמסמנים את דצמבר 1987 כראשית האינתיפאדה הראשונה, היה רצף של אירועים שלאורם אפשר היה לחזות או להרים את רף ההתרעה . אפשר אולי היה לעשות יותר" . סוג לא מוכר של התקוממות "הלכתי לשמיר ואמרתי לו : 'תמלא את יהודה ושומרון בגדודי צבא' . הוא שאל אותי למה . אמרתי לו : 'כי זו הזדמנות לדכא התרחשויות בעודן באיבן' . רבין לא היה בארץ ועד שהכניסו את הכוחות זה ארך קצת זמן . . . הדבר השני שצריך לציין הוא – שלא צה"ל, לא המשטרה, לא משמר הגבול, לא השב"כ ולא אנשי המוסד שגם הם הסתובבו שם, היו רגילים לסוג כזה של התקוממות . לא היו לנו הכלים והתורה המודיעינית וגם לא הכלים המבצעיים כיצד לטפל באירועים שהיו בעיקרם יידויי אבנים, חסימת צירים, השלכת בקבוקי תבערה, דקירות ושימוש בנשק עממי מאולתר . בהחלט לא מה שהתרגלנו אליו בפיגועי טרור, נקרא לזה ממוסדים, עם פצצות מאולתרות וכיוצא בזה . חלפו יותר מדי חודשים עד שהמערכת כולה התארגנה, כולל שירות הביטחון . היינו מוצפים במאות, לפעמים באלפים, של שמות זורקי אבנים, שהיו בדרך כלל בני 13 - 15 . הקמנו אז את מתקן המעצר בפרעַה, ולאחר מכן במגידו, לשם היינו שולחים מפירי סדר . בתי המשפט היו מאוד עמוסים . חלפו מספר חודשים אחרי שזרקת אבן עד למשפט, במקרה הטוב . . . היה אז שופט מפורסם בבית המשפט בשכם, מיכה לינדנשטראוס, שהיה מגיע מחיפה . ביום שהיו מושלכות אבנים על המכונית שלו, בדרכו לשכם, מסכנים היו הנשפטים . . . פרי עם יצחק רבין - גישה מעשית חפה מרכילויות יצחק שמיר - חש שייך לקהילת המודיעין
|
|