|
|
עמוד:11
11 מעגל החיים שנקרא להם בשם . למשל, הלהיטות לצלם ; לצלם – לתעד כל מראה וחוויה, ללכוד את החיים במסגרת התצלום, להפוך את הרגע לבן אלמוות . זה הריטואל המאגי שלנו . אולי לכן אני מצלמת . "לצלם" - אומרת סוזן סונטאג ( Sontag ) - "משמעו לקנות חזקה על העצם המצולם [ . . . ] יצירת יחס מסוים אל העולם . יחס דמוי ידע, ולפיכך דמוי עוצמה [ . . . ] בעיקרו של דבר זהו פולחן חברתי, הגנה מפני חרדה [ . . . ] כשם שהתצלומים מעניקים בעלות דמיונית על עבר שהוא בלתי ממשי, כך הם מסייעים לבריות להשתלט על החלל כשאין הם בטוחים בו" ( סונטאג 1979 : 8 - 13 ) . לפעמים נדמה לי שהעולם כולו הוא בבחינת שָד ענקי, כשהמבט החמדן מבקש לנכס לעצמו בכל רגע נתון את המראות שצדה עינו, במבט העין שהמצלמה נהיית השלוחה שלו . הצורך החמדני הזה לבעלות על המראות, על פני האנשים, על החוויה, הרי זה כמו האשליה שיכולה להיות בעלות על הרגע . הקולנוע, כמו הצילום עצמו, הוא אפוא ניסיון לבעלות על המציאות ולבריאת המציאות המשתנה מרגע לרגע . צילום של אדם ללא הסכמתו היא עמדת בעלות פולשנית של 2 לעתים המצלם עצמו חש המצלם אל האינטימיות של המצולם . 3 בסיטואציה כזו אי – נוחות ואפילו, במצבים מסוימים, תחושת אשם . תחושת אשם כזו חשתי אני כשהרביתי לצלם את אבי המנוח בשנות החולי האחרונות של חייו . אכן, כפי שסונטאג אומרת, הייתה בכך, בין השאר, הגנה מפני חרדה . 2 . אייגן מתאר מצב שבו מטופלת מצלמת את המטפלת באופן מתמשך וגורמת לה תחושה מחוללת ופגיעה בוטה ( אייגן 2014 : 138 ) . 3 . על בעיית האתיקה של צילום הזולת ראו אזולאי, 2007 .
|
|