|
|
עמוד:10
10 רות נצר מרחבי המקום והזמן שהצילום מרמז עליהם, שהרי הצילום הוא רק הרף רגע מהאינסופי . הצילום אומר - הנה זה כאן, עכשיו . הנני . והוא מתגעגע במוחשיותו, מתעתע במוחשיותו הלא ניתנת לנגיעה . התצלום מייצג דבר מה שכבר אינו בידיי . הוא אובייקט מעברי ביני לבין המציאות . הוא פטה מורגנה שמקרינה מציאות של מקום – זמן אחר, ריאליה שהיא רוח רפאים שקמה לתחייה . הוא מתדמה לדבר עצמו . אבל לעתים הוא נחווה כדבר עצמו . התצלום נושא בתוכו ריבוי מבטים שכבר נאגרו בו, ובכל זאת, עודו מביט כבראשונה, בתולי כרגע ההתוודעות . אתה מביט בו והוא בך ; מבטים מצטלבים . דו – שיח . ובתוך זה רגע ההיסוס של המצולם בין לתת עצמו, להתמסר, לבין לשמור עצמו מפני התגלותו, וכן רגע ההיסוס של המצלם - שהצילום מסייע לו בין ליצור קשר עם 1 המצולמים לבין היותו במרחק מתבונן . ביאווה שבאינדונזיה נתגלה - מתחת אפר של מאות שנים וצמחייה טרופית סבוכה - ה"בּרבּידור" - מבנה בודהיסטי ענק שאין כמותו בעולם, במקדש בורבידור שמטפסים עליו כדי להגיע אל הבודהה בנפשנו . בהגיעי למפלס העליון ניבט אליי נוף עמק ירוק, שדות ודקלים והרים מסביב ואור דמדומים זורח מעליהם . זה המקום להיות בו לבד, להיות את המקום . אלא שהאתר הומה תיירים, המצלמים בלהיטות את דמויות הבודהה והמבנה כולו . במיוחד מבקשים לצלם אחת מדמויות בודהה המתבונן בדממה שלווה אל העמק . ואז אני רואה נער אינדונזי רץ ללא הרף סביב אחת מהסטוּפוֹת ( מבנים קטנים מקודשים ) - כאילו ממַמֵש ריטואל מאגי . אני מהרהרת לעצמי שגם לנו יש ריטואלים מאגיים, בלי 1 . שימוש אובססיבי של הגיבור / גיבורה בצילום במצלמת וידיאו שמבטא צורך בקשר, ובו – בזמן הוא מנגנון הגנה שמאפשר תחליף לקשר . אפשר לראותו בסרטים אלגנטיות של קיפוד ( אשש, 2009 Ashash ) ובסרט סקס, שקרים ווידיאוטייפ ( סודרברג, 1989 Soderberg ) .
|
|