|
|
עמוד:11
להרבות טוב בעולם 11 מאז ומתמיד הייתה הרוח האנושית נחלתן של הדתות . תנועות רוחניות קיימות מאז שחר ימיו של המין האנושי, ואלה הפכו, במרוצת הזמן, לדתות . דתות הן גופים מאורגנים וממוסדים של ידע על אודות רוח האדם, ועל פי רוב יש לגופים אלה גם פרקטיקה, כלומר טכניקות של עבודה רוחנית . הווידוי הקתולי, הריקוד הדארווישי של הסופים, המצוות ביהדות — כל אלה הן פרקטיקות רוחניות . כולן כאחת מטרתן להביא את היצור האנושי לידי מימוש המיטב שבו . כפי שאומר הרב קוק : " ] . . . [ לעולם אין המוסר ולא הדת מכוונים כי אם לעצר את הרע ואת הפראות שבאישיות . ומאוד 1 צריך האדם לזיכוך מידותיו, והארת דעותיו" . שאלה גדולה קיימת לגבי היתכנות ההפרדה בין דת למוסר . במהלך אחת ההרצאות שעסקה במוסר הבודהיסטי דנו בעיקרון של עשיית הטוב ) נושא זה יעלה בפירוט בפרקים על אודות האמת הרביעית של הבודהא ( . אחת המשתתפות אמרה — "לעשות את הטוב אני מוכנה, אולם לעשות את הטוב בעיני ה' — מפני זה אני מתקוממת" . אמירה כזו צופנת בחובה מורכבות . למשל, היא מעלה שאלה מהו הטוב, ומהי אמת המידה של הטוב, והאם יש אמת מידה מוחלטת לטוב . במילים אחרות, אם לעשות את הטוב ולא בעיני ה', אזי בעיני מי ? כאן אנו גולשים אל בעיית הסובייקטיביות, שגם בה נעסוק בספר זה . אנשים בעולם החילוני מניחים כי הפרדה זו אכן אפשרית, וכי מוסר הוא מעניינו של המין האנושי לבדו, ומכיוון שביטוי זה, "המין האנושי", אינו מייצג אלא רצף של סובייקטים, אזי נתונה המוסריות לשיקולו הבלעדי של הסובייקט ושל הארגון ) מדינה, קבוצה תרבותית או כל התאגדות אחרת המחזיקה בנורמות משלה ( שאליו הוא משתייך . העולם המערבי אינו מניח אפוא את מעשה ה"זיכוך של מידותיו והארת דיעותיו" בידי האל וסוכניו האנושיים . במקרה הגרוע, אין בני האדם עוסקים כלל בזיכוך מידותיהם . במקרה הטוב, הם מניחים את עבודת ההתפתחות שלהם בידי הפסיכולוג, ממלא המקום
|
|