|
|
עמוד:11
11 הפוליטיות של הקומיקס אך גם בקומיקס אירופי ובקומיקס דרום – אמריקאי מצד אחר . הבחירה ב טינטין וב אסטריקס , דומני, מובנת מאליה, שהרי מדובר בשתי הסדרות האירופיות הפופולריות ביותר . הבחירה בסדרות ארגנטינאיות כדוגמה ליצירת קומיקס מהעולם השלישי קשורה כמובן להיסטוריה האישית שלי כיליד ארגנטינה, אך גם - כפי שנדון בפרקים 5 ו – 7 - לעובדה שהקומיקס הארגנטיני השפיע רבות על הקומיקס האירופי, וניתן לומר שהרומנים הגרפים הראשונים נוצרו על ידי יוצרים שארגנטינה הייתה לתחנה משמעותית בחייהם המקצועיים . עם זאת יש בספר בעברית על קומיקס שני חסרים משמעותיים : הראשון, היעדר דיון על מנגה, והשני, כמובן, היעדר דיון על קומיקס ישראלי . בשני המקרים עליי להתוודות שאיני בקיא מספיק בתחום . במקרה הראשון, בשל עניין דורי, אני מבוגר מדי כדי להעריך את הז'אנר . במקרה השני, עדיין לא התרגלתי מספיק לקרוא קומיקס מימין לשמאל . לא מדובר בעניין של מה בכך, שכן לכיוון הקריאה יש בקומיקס משמעות הקשורה לתפקיד הפרשני של הקורא, כפי שנראה בפרק השני . אני ממש מצטער על חיסרון זה, על כך שאינני בקיא מספיק כדי לנתח לעומק את היצירות הנפלאות של יוצרים ויוצרות כגון רותו מודן, אירמי פינקוס, עמיתי סנדיק ואילנה זפרן . מה, אם כן, כולל הספר ? הפרק הראשון מציג בקצרה את תולדות הקומיקס, בעיקר בשנותיו הראשונות, בארה"ב ( שבה הופיעה הסדרה הראשונה הילד הצהוב ) ובאירופה ( שבה התפתחה, כאמור, יצירת קומיקס עשירה וחשובה ) . הפרק עוסק גם בהצגת שפת הקומיקס המיוחדת, שאינה הדבקה של תמונות ליד טקסט, אלא בנויה כאינטראקציה בין ציור לטקסט . הפרק השני מציג דיון על תרבות עממית, על היחסים בינה לבין ה"תרבות הגבוהה" ועל הגישות הפרשניות השונות לתרבות עממית . הפרק דן בשילובים האפשריים בין גישה אליטיסטית או פופוליסטית לתרבות העממית, כמו גם שילובים בין גישות
|
|