|
|
עמוד:10
10 דני פילק שנראה בפרקים 5 ו – 7 ) השפיעה רבות על הקומיקס האירופי . בשני העשורים האחרונים אנו עדים ליצירה משמעותית גם באפריקה ואסיה . הן יוצרות שגדלו ביבשות אלו ופרסמו את יצירותיהן באירופה - כגון מרז'אן סטטרפי ( Satrapi ) האיראנית ומרגריט אבואט ( Abouet ) מחוף השנהב - והן כאלה שיוצרים במדינות אסיה ואפריקה עצמן, כמו אוריז'ית סן ( Sen ) ההודית או פרנק אודואי ( Odoi ) הגנאי . 3 . הקומיקס תואם בהחלט את הקטגוריה של תרבות עממית, אך מערער את ההיררכיה בין "תרבות גבוהה" ל"תרבות נמוכה" . 4 . שדה התרבות העממית בכלל ומדיום הקומיקס בפרט אינו רק אמצעי למניפולציה של התודעה או דרך לספק ל"המונים" לחם וקרקס . הקומיקס, כמו התרבות העממית כולה, מהווה שדה של מאבק בין פרויקטים הגמוניים אלטרנטיביים . כדי לנתח באופן ממצה את היחסים בין המדיום לבין מבני כוח יש לבחון שלושה ממדים : ניתוח טקסטואלי של הקומיקס וההקשרים ההיסטוריים שבהם הם נוצרים ונקראים ; הכלכלה הפוליטית של הקומיקס - תנאי הייצור וההפצה ; ניתוח המאפיינים של קהל הקוראים והאופן שבו הקומיקס מפוענח על ידי הקוראים . בספר זה אתמקד בעיקר בממד הראשון - ניתוח טקסטים של קומיקס מרכזיים ובחינתם לאור ההקשר ההיסטורי – פוליטי שבו צמחו . בחירת הקומיקס המוצג בספר זה אינה ממצה כמובן את עושר היצירה הקומיקסאית, וכמו בכל בחירה יש משהו שרירותי ( אם כי כולי מקווה שעם סיום הספר יובן ההיגיון העומד מאחורי הבחירה ) . שני הקריטריונים המרכזיים שהנחו אותי היו לבחור סדרות פופולריות, שלגביהן אין ספק שהן תואמות את ההגדרה של תרבות עממית ; וכן התייחסות לעולם הקומיקס מעבר לקומיקס גיבורי – העל או לקומיקס הנוצר בארה"ב . לכן הספר עוסק מצד אחד בגיבורי די – סי ומרוול, שתי ענקיות הקומיקס,
|
|