|
|
עמוד:8
8 דני פילק לומר שמאשש את המבנה החברתי הקיים ואשר הופך לאמצעי מצליח להצבר הון . אם יש משמעות למושג "חרושת תרבות", הרי זו תעשיית הקומיקס . אך דווקא תובנה זו, שאינה ממצה את אושר המדיום, מצדיקה ספר הבוחן את הממשק בין קומיקס לפוליטיקה . ברור שלתופעה כה פופולרית, אשר מיליוני בני אדם ברחבי העולם צופים וקוראים את תוצריה, יש משמעויות פוליטיות רבות . ההצדקה לבחינת הסוגיה גדולה אף יותר אם אנו מודעים לעובדה שהמדיום אינו מצטמצם לז'אנר גיבורי – העל, ואם אנו מודעים לכך שיש יצירת קומיקס ענפה ומרתקת במדינות אחרות מחוץ לארה"ב . יש, אם כן, סיבות מספיקות כדי להצדיק את בחינת הממשק בין קומיקס ופוליטיקה, לשאול שאלות על האופנים השונים של האינטרקציה בין המדיום למבני כוח חברתיים . האם מדובר במדיום שדרכו עושים מניפולציה רבת עוצמה על התודעה של המוני קוראים ( וצופים במוצרים הנגזרים כגון סרטים וסדרות טלוויזיה ) , או שמא לראות בו גם שדה לאתגור יחסי כוח קיימים, שהרי מדובר במדיום פופולרי הנמצא על התפר שבין תעשייה לתרבות . כמו כן, מדובר בתופעה תרבותית גלובלית בשני מובנים - הממד חוצה הגבולות של תעשיות הקומיקס האמריקאית והיפנית וכן היצירה של קומיקס מקומי כתופעה גלובלית . זאת ועוד, המדיום מערער פעם אחר פעם על הניסיונות להציב גדרות הפרדה בין תרבות "גבוהה" לתרבות עממית, כלומר על הניסיונות לבנות היררכיה של יצירה תרבותית . לסיבות אלה אוסיף סיבה אישית שהביאה אותי לכתוב ספר על קומיקס ופוליטיקה : אני אוהב קומיקס . הקומיקס של סופרמן ושל הפרש הבודד ( בתרגום לספרדית על ידי הוצאת "נובארו" המקסיקאית ) היו למעשה הקריאות הראשונות שלי, והמעבר לגיבורים של מרוול סימן אצלי את המעבר מבית הספר היסודי לתיכון . הסדרה מפלדה ( אציג אותה בהרחבה בפרק השביעי ) הייתה
|
|