|
|
עמוד:13
האדישות הבנאלית 13 "הגירוש מרצון" של רבים מהם לרואנדה ואריתריאה, תוך ידיעה ברורה שחלק מהם נשלחים למעשה אל מותם, גם הוא ביטוי מצמרר . לדעתי, גם ההסתייגות של מוסד ממלכתי, יד ושם, מנקיטת מעשה בשמה של מדינת ישראל, מהענקת התואר לתושבי בסלניי, גם הוא ביטוי מצער לכך . לסיפורי המצילים יש ערכים מוסריים וחינוכיים עצומים . הם צריכים להיות מופת להתנהגות אנושית . אמרתי "מופת", ולא בהכרח דוגמה לחיקוי . האדם המתוודע למעשיהם יהרהר, יתלבט, יחשוב, יימצא במתח פנימי, אולי גם יחווה את מצוקת הסתירות הפנימיות העמוקות . השקלא וטריא הפנימי חשוב, משמעותי, אבל חשוב ומשמעותי ממנו הוא מעשה ההצלה עצמו . במהלך חודשי כתיבת הספר נחשפתי לכמה מעשי ג'נוסייד שידעתי עליהם מעט מאוד, ואני מניח שאינם מוכרים לרבים : נודע לי על הג'נוסייד שאירע לצ'רקסים, וכמו כן התוודעתי לג'נוסייד שאירע לקנדים הילידים ( האבוריג'ינים ) ולג'נוסייד הכורדי . הג'נוסייד הצ'רקסי אינו מוכר בישראל ולכן הרחבתי בדיון בקורותיו . אני מקווה שהספר יעלה את השאלות, את סימני השאלה, את התובנות וגם את רגשות ההערכה וההשתאות לנוכח מעשה בסלניי . לנסיעה השנייה לקווקז לקחתי איתי את ספרו של פרימו לוי, ה ז ה ו א ד ם ? קראתי אותו פעמים רבות וקראתי בו שוב, בין לבין, בזמן המועט שעמד לרשותי . אם כך, מיהו אדם ? אנשי בסלניי, ואולי בעיקר אימהות בסלניי שסיכנו את חייהן להציל ילדים זרים להן שנמצאו בסכנת חיים מכיוון שהיו יהודים . רק בגלל זה . או אנשי טברדה שסייעו לנאצים לרצוח ילדים יהודים רק בגלל שהם יהודים ? והרי גם הנאצים היו בני אדם, כפי שאומר פרימו לוי, כמוני וכמוך ! הרי אנשי שלוש הקבוצות הללו היו, תרשו לי לומר זאת לכם הקוראים, בני אדם כמוני וכמוך, הקורא . אנחנו, רובנו המוחלט, "הצד השלישי", לא שייכים לא לקבוצת הרוצחים ולא לקבוצת הקורבנות . למעשה אנחנו bystanders ; עומדים מן הצד ומתבוננים, אבל בכך אנחנו בפועל עוזרים לרוצחים . אם איננו עוזרים לקורבנות, אנחנו בפועל עוזרים לרוצחים . הייתי מבקש לצטט משירו של פרימו לוי, הנקרא גם הוא "הזהו אדם ? " שבו הוא מתייחס בבירור למקורותיו היהודיים, בפתח ספרו בשם זה העוסק בניסיונו במחנה ההשמדה אושוויץ ובהצלתו :
|
|