|
|
עמוד:12
12 הקדמה ומדגישים : "אני עשיתי את מה שהיה תמיד מובן מאליו — מה שהיה לי ברור שכל אחד יעשה במקומי . " מה שאינו נכון, כמובן . משך חמישה וחצי חודשים שהו בכפר הצ'רקסי בסלניי שבקווקז חיילים נאצים . במשך חמישה וחצי חודשים הוסתרו בכפר 32 ילדים יהודים . הגרמנים חשדו וחיפשו, אך לא מצאו את מבוקשם . כשנכנסו החיילים לבתים וחיפשו, הציגו האימהות את הילדים כילדיהן . פעם, על פי אחת העדויות ( ראו להלן ) , הציגה אם את בנה המאומץ לפני הקצין הנאצי שביקר תכופות בביתה בחיפוש אחר ילדים וגם בדרישה לאכול ממאכליה : "מסכן, אילם הילד שלי . " "אני יכול לצייר לך בדיוק את פניו," אמר לי אותו ילד ניצול, היום בן תשעים . האיכרות בבסלניי בחרו באופן מודע להציל ילדים יתומים ונרדפים שעברו בכפרן, והמשיכו לבחור כך במשך כמה חודשים . הבחירה שלהן ראויה לכל שבח . המעשה שלהן מציג לפני כל אדם את השאלה כיצד היה הוא נוהג, שאלה שאין לה מענה עד שעת העמידה בניסיון . לספר הראשון על בסלניי קראתי "הבנאליות של החמלה", ולספר השני ( ספר זה ) קראתי "האדישות הבנאלית" . כוונתי לאדישות שלנו, של מדינת ישראל ושל חלקים גדולים של החברה הישראלית מימין ומשמאל, לסבל של עמים אחרים . בין השאר באים הדברים לידי ביטוי בהכחשתנו את הג'נוסייד הארמני ! במשלוח נשק של ממשלת ישראל ( לא של סוחרים פרטיים ) לממשלות רואנדה וסרביה בעת שחוללו ג'נוסייד, בתחילת שנות ה- 90 ביוגוסלביה לשעבר, ב- 1994 ברואנדה וב- 9102- 2018 בבורמה . האדישות המחפירה ממשיכה לבא לידי ביטוי בהימנעות הציבור הישראלי מהתנגדות למשלוחי נשק וסיוע צבאי של מדינת ישראל למשטרים פשיסטיים ודיקטטוריים, במשלוחי נשק לשני הצדדים הלוחמים בדרום סודן בעת שמתבצעים שם ( עכשיו ! ) פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, ובמשלוחי נשק, עכשיו, מנובמבר ,2017 לממשלת בורמה ( מיאנמר ) המבצעת טיהור אתני בבני הרוהינגה המוסלמים . וזהו רק קצה הקרחון . הוא מתממש גם ביחס המחפיר מצד ממשלת ישראל ומצד חלקים לא קטנים מהחברה הישראלית כלפי מבקשי מקלט, תוך ביטוי פומבי של עמדות גזעניות נוראיות גם מצד שרים בממשלת ישראל — כולל מצד ראש הממשלה — ואין מגיב ואין עוצר .
|
|