|
|
עמוד:11
האדישות הבנאלית 11 2018 , миласуреИ — кссекреЧ ) . בספר הנוכחי, בהמשך לקודמו, אני מבקש לחשוף את גדולתם האנושית של בני אדם שאין נעלה ממנה, ולבחון את יחסה של החברה הישראלית לסיפור בסלניי שלא היה ידוע עד אז . בספטמבר 2017 נסעתי פעם נוספת לקווקז ונחשפתי למסמכים חדשים ולעדויות חדשות רבות משמעות, המוכיחות ללא כל ספק שלפחות חלק ( גדול, לדעתי ) מילדי הקבוצה היו יהודים . יש לציין שאפילו אם אחד מילדי הקבוצה הוא יהודי, הדבר מספיק על פי הגדרת חוק יד ושם 1953 כדי שכל המעורבים בהצלתו יזכו בתואר ( ראו להלן הדיון בוועדת החינוך של הכנסת ) . פעם שלישית נסעתי לקווקז ביולי ,2019 וגם בנסיעה זו מצאנו חומרים חדשים . ספר זה נכתב בשלהי שנת 2019 . יותר מ- 30 שנים אני עוסק בחקר הג'נוסייד, ושנים לא מעטות לפני כן עסקתי בחקר השואה . הג'נוסייד הוא הפשע הקיצוני ביותר שבני אדם יכולים לעשות . בני אדם רוצחים בהמוניהם בני אדם אחרים רק בגלל שייכותם לקבוצה אתנית, דתית, גזעית או לאומית אחרת . זהו שיאו של הרוע האנושי . העיסוק בנושאים אלה קשה מאוד, מדכא . אלא שהיכן שיש רוצחים יש גם מצילים, אף שהם מעטים מאוד . היכן שמצוי הרוע הקיצוני מצוי גם הטוב במיטבו ; הרוע והטוב ירדו כרוכים יחד לעולם . הרוב הגדול הם האדישים, העומדים מן הצד, "העומדים מנגד" ( bystanders ) — בין כקרובים ( direct bystanders ) הנמצאים בקרבת האירועים, ובין כרחוקים ממנו ( indirect bystanders ) . הם למעשה אלה שמאפשרים את ביצועו של ג'נוסייד, והם, לדעתי, שותפים באחריות למימושו — כמובן, לצד הרוצחים . לדעתי יש להם גם חלק באשמה, ודאי אשמה מוסרית ואולי גם משפטית . העניין אינו מסובך : ככל שיקטן מספר האדישים, הקרובים והרחוקים, כך יקטן מספר מעשי הג'נוסייד והיקפם . המצילים הם אלה המממשים את הגדולה האנושית — "בצלם אלוהים" . לא יכולה להיות התנהגות אנושית נעלה ממנה, טהורה ממנה . ביניהם יש צדיקים במלוא מובן המילה "the Justs" ,"les justes" , שנדמים בעיניי למלאכים . אבל הם אינם מלאכים אלא בני אדם, כמוני וכמוך, וכמוהם הרוצחים . "לורנצו היה אדם טוב ופשוט," כתב פרימו לוי על מצילו, לורנצו . אבל בני אדם אלה בחרו, יש להדגיש, לנהוג אחרת לחלוטין מהרוב המוחלט של בני האדם . מצילים רבים חוזרים
|
|