|
|
עמוד:14
14 אבי שגיא היינו ההקשר הסמנטי של המונח, ברורה וחדה . מכך נובע גם כי אין ציונויות דתיות שונות . הגוונים וההבדלים בין קבוצות-המשנה הם אפיונים משניים ביחס לאפיונה הבסיסי של הקבוצה כציונית דתית ; כולן חוסות תחת המושג "ציונות דתית" . רבים משתמשים במושג זה בחייהם . נשים וגברים רבים יזהו את עצמם כציונים דתיים, בלי שיבטאו בכך תודעה אקספליציטית ביחס למשמעות המונח או תפקודו בחייהם . לקיבועו של המונח כמסמן קשיח שמסומנו חד-משמעי בעל אופי מהותני שותפים ארבעה שחקנים מרכזיים שאפשר לזהותם בנקל : חוקרים ; רבנים המאפיינים את עצמם כרבני הציונות הדתית ; פוליטיקאים המתיימרים להיות נציגיה של הציונות הדתית ; ואנשי תקשורת שמינו את עצמם לדבר בשמה של קבוצה זו . מדובר בארבע הגמוניות חשובות, ובכולן המונח "ציונות דתית" הוא מסמן קשיח, חד-משמעי, שבאמצעותו ניתן לקבוע את גבולות ההשתייכות לקבוצה, ולסמן את אלה שעל הגבול ומעבר לו . יש הבדל ברור בין ההגמוניה המחקרית ובין שלוש ההגמוניות האחרות . ההגמוניה האקדמית, ככל הגמוניה, מתנהלת במתח שבין הכוח המוענק לפרדיגמה מחקרית רווחת ובין היסוד הביקורתי . לא אתעכב כאן לדון בשאלת עלייתן או ירידתן של פרדיגמות מחקריות . סוגה זו נדונה רבות בספרות המחקר, ולא כאן המקום לעסוק בכך . העיקרון החשוב לעניינו בסוגיה זו הוא, שבמסגרת הפרדיגמה המחקרית תזה על אודות הציונות הדתית היא לא יותר מאשר תזה אפשרית . בסופו של דבר המחקר פתוח, ואף אינו בהכרח קומולטיבי . תפניות מחקריות הן שגרה מחקרית רווחת . משמעותן של קביעות אלה ברורה : הגמוניה מחקרית, לפחות בעיקרון, איננה אמורה להיות סמכותנית ואידאולוגית . מצב עניינים זה עומד בניגוד למופע של שלוש ההגמוניות האחרות : הרבנית, הפוליטית והתקשורתית . הן חסרות את הממד הביקורתי, ומתיימרות להציג את עצמן כתודעה של הציונות הדתית . הן רואות את עצמן כ"פה" של הציונות הדתית . תודעה זו היא, בעיקרון, תודעה כוזבת . שהרי איש אינו יכול להיות מייצגה של תודעת זולתו . איש אינו יכול לפעול, להורות או לבטא את עולמו של הזולת, יחיד או קבוצה . קבוצה 1 השאלה אם הציונות הדתית היא קבוצה צריכההיא מציאות חברתית-תרבותית . 1 . בעניין זה חשוב להדגיש את ההבדל בין מחקר טקסטואלי של הספרות הציונית-דתית ובין מחקר של קבוצה ממשית בעולם – הקבוצה הציונית-דתית . רוב המחקר העוסק בציונות הדתית עוסק בטקסטים של הציונות הדתית ולאו דווקא במציאות הרֵאלית שלה . גודש מחקרי זה מהווה לעתים תחליף לניתוח חברתי ממשי . טקסטים מונחים לפני הקורא, וניתוחם מאפשר לחלץ את התודעה המשוקעת בהם . פעילות הרמנויטית זו מתהווה במסגרת יחסי טקסט - קורא בלבד . אבל אין היסק הכרחי מטקסטים אידאולוגיים למציאות חברתית נתונה . טקסטים אידאיים לא בהכרח משקפים מציאות ; לעיתים הם מבטאים אידאות מכוננות, תיאור דפוסי
|
|