|
|
עמוד:10
10 דב שוורץ ויומרנית לדברי ימי עם ישראל מראשיתם ועד להווה, וקבע לוח זמנים שונה מהמקובל להופעת הפוסט-מודרניזם ביחס לעם ישראל . לדידו משמעותה של המודרנה מבחינת עם ישראל הוא אוניברסליזם ופסיביות לנוכח התרבות הכללית . ההשכלה, הרפורמה ותנועות אחרות ביקשו להדגיש את הצד האוניברסלי של היהדות ובמקביל גם להימנע מאקטיביזם פוליטי והיסטורי ( מוסר של "הבלגה" ) . וכבר עסקנו בביקורתו של הרב זקס על האוניברסליזם . מרד בר-כוכבא, שהסתיים באסון, מציין את סוף העידן האקטיביסטי, בעוד המודרניזם היהודי נקט תגובה של "הבלגה פוליטית" ושל מעבר לממד המטא- היסטורי שלפיו הגאולה איננה מתרחשת במישור הממשי אלא בעולם הרוח . גישה זו, שאפיינה בתקופת ההשכלה את החילון הגואה, אף עלתה בקנה אחד עם העולם הדתי . הלא-ציונים ביכרו אף הם להעביר את הגאולה לתחום המטא-היסטורי, לאמור לגאולה בידי אלוהים בכבודו ובעצמו . הפוסט-מודרניזם של העם היהודי לדברי זקס משמעו התפכחות מהנטייה האוניברסלית וחזרה לאפיונים הלאומיים הייחודיים והפרטניים . שיאו של הפוסט- מודרניזם היהודי הוא בשואה, שהדגישה את הייחוד הלאומי באכזריות וסגרה את הגולל על אידאל האוניברסליזם . וביתר דיוק : מרד גטו ורשה הוא נקודת הציון המדויקת המשקפת את הפוסט-מודרניזם היהודי, מאחר ששם נתלווּ לאכזבה הסופית מהאוניברסליזם גם אקטיביזם ויוזמה אנושית . כאן הצביע הרב זקס על ההופעה הרֵאלית של הפוסט-מודרניזם, קרי תקופת מלחמת העולם השנייה, אולם לדידו השיבה לייחודיות לאומית יהודית בכללה, החל מהמאה ה- 19 , היא תחילתה של נטייה פוסט- מודרניסטית . כללו של דבר : עם ישראל חזר לפרטיקולריזם היהודי, והקים את מדינת ישראל כריכוז התרבות היהודית המתחדשת . מעניין שהלאומיות נתפסת כאן כביטוי של פוסט-מודרניזם, אף שמדינת הלאום היא מאפיין של המודרנה . הרב זקס יצר הגדרה המתייחסת ספציפית לעם ישראל . מבחינה זו הציונות היא התנועה המשקפת בבירור את הפוסט-מודרניזם היהודי, הן כתנועה ייחודית הן כתנועה מחולנת הממקמת את הגאולה בעולם הארצי . ואכן התנועה הציונית בחרה במופגן באידאולוגיה החילונית ; היא ביקשה להקים תרבות ייחודית חלופית לדת, וגרסה שתחייה תרבותית יהודית אפשרית אך ורק במסגרת הייחודית האתנית והטריטוריאלית . מבחינה זו הציונות היא תנועה של התפכחות מהמודרניזם . גישה כמו גישתו של הרב זקס אפשרית רק אם היא יוצאת מתוך ההנחה שהציונות נטשה את הדרך המדינית הבלעדית ואימצה את דרכו של אחד העם . מדברי הרב זקס משתמע שהרצל, שנאבק נגד הגדרת הציונות כתנועה תרבותית, ביקש לעגן את התנועה הציונית בעולם המודרני . הוא לא רצה לאבד את אהדת העולם הדתי, עולם שהיה קשור בכל נימיו לחשיבה המטא-היסטורית, ולפיכך "למרות מאמצי הרצל להגביל את הציונות לזירה הפוליטית ולהניח לדת, הזרם הקיצוני יותר, של ציונות תרבותית,
|
|