|
|
עמוד:7
7 הרב יונתן זקס ז"ל : יהדות כדגם הפרטיים של הבית ושל הקהילה המקומית – אלא בפעולה איתנה של הבנה, 1 ושל רצון להיות מובן, מעבר לגבולות שמסמן השוני . גישתו של הרב זקס מבטאת ענף של ההגות הדיאלוגית והחלתה על דיאלוג בין- דתי ובין-קבוצתי . ההבחנה היא בכך שהוא לא עסק במישור האישי . הוא לא בחש ביסודות הקיום הממשי וגם לא הוסיף נדבך לכבוד הקיומי, שבו עסקו הוגים אקזיסטנציאליסטים . הרב זקס חתר כאמור לפרוגרמה שתאפשר קיום תרבותי במעמד בין-לאומי . הדיאלוג שהציע מבוסס על החרטה ועל הסליחה . ללא גורמים אלה אי אפשר לתאר דיאלוג בין ישראלים לפלסטינים, למשל . יתר על כן : ללא סליחה אי אפשר לדבר על העתיד . הסליחה משמעה, שאף שאין מטשטשים את העבר, את רדיפות הדת ואת הפרעות, מה שעומד בראש מעייניו של המבקש סליחה הוא העתיד . למען העתיד הוא מוכן שלא לקחת בשיקול את העבר, למעֵט הזיכרון . בקיצור, הדרך הסלולה למאבקי הדת והלאומיות היא הסליחה, שהפכה לגורם אוניברסלי . לא לחינם הציב הרב זקס את חיבורו של סמואל הנטינגטון, שנסב על התנגשות הציביליזציות, כמודל . הגותו של הרב זקס איננה מבקשת להקל על הקיום, ולא להציע גישה תרפויטית שתאפשר חיים עם הזולת ; הרב זקס חתר למצוא נוסחה שתאפשר חיים גלובליים מתוך ערכים ועקרונות של הנצח . החיים הגלובליים מבוססים על האטומיזציה של האדם, על כפיפותו לחוקי שוק ואזרחות, ועל שחיקת האישיות והייחודיות שלו . הדת היא גורם המאפשר לשלב בחוקיות הכלכלית, החברתית והפוליטית את ערכי הברית, החינוך והמשמעות . אחריות באותה המידה הדת מבטאת את האחריות של האדם כלפי העולם . הרב זקס פותח את ספרו "לרפא עולם שבור" בחובה לפתח רגש אחריות ביחס לאוכלוסיות רחוקות לא פחות מאשר לקרובות . מבחינתו הרעב באפריקה ובהודו צריך להטריד אותנו לא פחות מאשר קורות הקהילה היהודית . על כן דמותו של אברהם בראש ובראשונה, האדם הדתי הכללי, היא המבטאת את מעלת האחריות . אלוהים חש צורך לשתף את אברהם בהכרעותיו מפני שהוא יצר את האדם כבעל אחריות . אלוהים ודאי ידע שסדום היא עיר חטאים, ואין בה צדיק . אבל הוא נעתר למשא ומתן עם אברהם כדי לאפשר ביטוי 1 . לכבוד השוני, תרגם צ' ארליך, ירושלים 2008 , עמ' 72 - 73 . במקור הופיע הספר בשנת 2003 : The Dignity of Difference : How to Avoid the Clash of Civilizations, London & New York 2003
|
|