|
|
עמוד:6
6 דב שוורץ פרוגרמה הגותו של הרב זקס איננה מתמצית בממד התיאורי ( דסקריפטיבי ) . היא איננה מתמצית בתיאור מציאות, ובמשמעויות העולות ממנו . מבחינה זו הרב זקס איננו הוגה אורתודוקסי מודרני רגיל, המציג את התקופה ( למשל במונחים של השגחה או גאולה ) , מנתח את יסודותיה ועומד על משמעויותיה . הגות זו היא מכוונת מטרה . היא מציבה מראש אתגרים, ומתאמצת להתמודד עימם . למשל, הספר "לכבוד השוני" נועד להצביע על אי-ההתאמה, הדיסוננס, שבין קצב השינויים המסחרר לבין אי-היכולת האנושית להסתגל לקצב כזה . התוצאה היא קיום לא בטוח . הרב זקס מדלג מהאתגר של הקִדמה המדעית המאיימת לפגוע באושיות הקיום לאתגר של הדת המערבית, ובמיוחד האסלאם, שאיננה סובלנית ומאיימת אף היא על הקיום, וחוזר חלילה . הסיבה לדילוג זה היא השורש המשותף שמצא לשתיהן : האוניברסליזם, שנתלה בקווי המִתאר של ההגות האפלטונית . מאז קבע אפלטון עולם תבוני מושלם, אוניברסלי ומוחלט, התוצאה היא אמת אחת נצחית . ומכך נובע גם היעדר הסובלנות כלפי גישות אחרות . אם גישה מסוימת מייצגת לטעמה אמת אוניברסלית, אזי בהכרח הזולת טועה . ממילא מאבד הדיאלוג את טעמו והופך לוויכוח . המושג של החלפת דעות שוב איננו קיים, והשיח נעלם . היעד הוא אימוץ העיקרון של הכרה אמיתית בפרטנות וזניחת האוניברסליזם . אבל הכרה כזו צריכה באופן פרדוקסלי להישען על ערכים משותפים ומכנה משותף שיאפשרו את השיח ; יצירת "קהילת-על" שתאפשר בתוכה את קיומן של קהילות- משנה . המפתח לדלת שתאפשר את היציאה מן המבוך ומן המשבר הוא אחד : כבוד אמיתי לזולת . כתב הרב זקס : שיחה – לא ויכוח, אלא המעשה הממושמע של תקשור ( הבהרה של השקפותיי לאדם שאינו שותף להן ) ושל האזנה ( כניסה לעולמו הפנימי של אדם שהשקפותיו מנוגדות לאלו שלי ) . שתי אלו הן צורות כנות של הוקרה, של מתן תשומת לב לזולת, של הענקת ערך לדעותיו אף שאין הן דעותיי . בוויכוח צד אחד מנצח, הצד השני מפסיד, אך שניהם נשארים כפי שהיו קודם לכן . בשיחה שום צד אינו מנצח, אך שני הצדדים משתנים, מפני שהם יודעים עתה איך נראית המציאות מנקודת מבט אחרת . אין זה אומר שהצדדים מוותרים על אמונותיהם הקודמות . לא לכך נועדה השיחה . אולם אנחנו אכן משתנים, במובן זה שאני מבין עתה שעליי לפנות מקום לאמונה אחרת, שיש מי שמחזיק בה בכל נימי נפשו, ושהצד השני מבין, אם הראיתי שאני משוכנע בעמדתי, שעליו לפנות מקום לאמונתי שלי . כך נבנית מוסריות ציבורית בחברה מגוונת : לא בידי קול שולט יחיד וגם לא באמצעות דחיקתם של נושאים מוסריים אל המתחמים
|
|