|
|
עמוד:10
10 דב שוורץ ההסברה הציונית הדתית עצמה מבקשים חוקרים אלה להקדימה אל לפני 1902 . הרי ההגות הציונות הדתית ביקשה לבסס את רציפותה בציבור הדתי הלא ציוני במיוחד, ועל כן טענה שהיא המשך של עליית אברהם אבינו לארץ, עליית הרמב"ן, עליית תלמידי הגר"א וכן הלאה . חוקרים אימצו גישה עקרונית זו והציגו רציפות, ונימוקם וטעמם עימם . מכל מקום מחלוקת זו איננה צריכה לעמוד בדרכו של הניסיון הטיפולוגי שאני מבקש להציג בשורות שלהלן . אני רוצה לטעון, שהרב מוהליבר מציין טיפוס מוגדר בעל אפיונים מובחנים בעוד שהרב ריינס מציין טיפוס שונה בתכלית . במה דברים אמורים ? ( א ) ביצועי מול פוליטי : מוהליבר ציין את הטיפוס המביע את עצמו באמצעות הפעולה וההתנהגות המשמעותית, ואילו ריינס ציין את הטיפוס הפוליטי שכוחו באמצעי הביטוי והרטוריקה . ( ב ) מיקוד מול חזון כולל : מוהליבר ציין את הטיפוס ממוקד המטרה, שסבור שהתפרסות וכוללנות עלולות להפריע ולפגום, בעוד שריינס ציין את הטיפוס המודע לכך שהרעיון הלאומי הוא בעל היבט מקיף . ( ג ) זהות : מוהליבר ציין את הטיפוס חסר הזהות המוגדרת למעט המטרה, מול ריינס, שהוא טיפוס המייצג זהות ממסדית מוגדרת . השינויים שבין השניים הם להערכתי אחת הסיבות המרכזיות שהרב ריינס לא תמך בפועלו של הרב מוהליבר כשזה נזקק נואשות לתמיכה זו . ברצוני להצביע על תהליך כזה : שני הדגמים מתגלגלים במהלך האירועים ההיסטוריים לדגמים דומים, המותאמים לזמן . כאשר הדגמים הללו מאבדים את חיוניותם לטובת הממסד המכרסם בראשוניות מופיעים דגמים דומים חדשים, וחוזר חלילה . הטענה שלי מתייחסת לגלגולים אלה : ( א ) הרב מוהליבר והרב ריינס כאישים היסטוריים וכדגמים אישיותיים . ( ב ) הפועל המזרחי ( דגם של מוהליבר ) והמזרחי ( דגם ריינס ) . ( ג ) גוש אמונים ( דגם מוהליבר ) והמפד"ל ( דגם ריינס ) . כאמור מדובר על דגמים כלליים ואידאליים, ומובן שזרמים ותתי-זרמים הופכים את המציאויות המעשית והפוליטית כאחת למרובדות ומסועפות . יתר על כן, להלן אראה ששלושת הגלגולים הללו, הרחוקים זה מזה כדי עשרות שנים, אינם מקריים, ויש קווים היסטוריים קונקרטיים המקשרים ביניהם . ( ב ) התגבשות הדפוסים ראשיתם של הדפוסים הטיפולוגיים בדתיות הלאומית נעוצה, כאמור, בדמויות הקונקרטיות של הרבנים מוהליבר וריינס . דמויות אלה כבר נחקרו בהרחבה ובעומק,
|
|