הקדמה

עמוד:11

הקדמה 11 והשמרני מאיים לקרוס, האידאולוגיה יוצקת בסמלים הישנים תוכן חדש כדי להישרד בעולם זה . התאוריה השנייה של גירץ ניתנת ליישום על הציונות הדתית . אף התנועה הציונית הדתית עמדה כבר בראשיתה בפני תחושה של עולם ישן העומד לקרוס . כלפי חוץ הייתה זו מצוקה קיומית ( אנטישמיות ) ; אולם כלפי פנים הייתה דאגה אמיתית ביחס לתהליכי החילון המואצים והתמוטטות העולם הישן . תהליך הלאומיות היה מן הזרזים המרכזיים לתהליכים אלה . לפיכך ניסתה הציונות הדתית לצקת את התוכן הלאומי במונחים המסורתיים . הוגיה התאמצו לטעון, שהדת היהודית היא דת לאומית באופייה, ושמימוש הלאומיות של המאה העשרים הוא קיום דבר ה' . טענה זו הייתה יעילה, מפני שהדת היהודית לא הבדילה על פי רוב בין דת ללאום, בניגוד לדתות האחרות שהן אוניברסליות ואינן מתייחדות לקבוצה אתנית או מקומית ; על כן התקיימה בהן הפרדה בין דת ללאום . וכך בצד ההתגבשות הפוליטית של הציונות הדתית התהוותה לה אידאולוגיה ציונית-דתית מקיפה, שנועדה להציל את העולם המסורתי לנוכח האירועים של המודרנה . המתח מלווה אפוא את התנועה הציונית הדתית מראשיתה, והוא התעצם והפך עובדה מוגמרת בעשור הראשון של המדינה הצעירה . המיקום החברתי, האידאולוגי והפוליטי של הציונות הדתית לצד היותה מיעוט בתנועה הציונית, בחברה היישובית ובמדינת ישראל, הופך את ההתמודדות עם המתח שבין שתי מחויבויות היסוד לתופעה קבועה בכל המישורים . אופני ההתמודדות של הציונות הדתית עם המפגש בין מחויבויות היסוד בעשור הראשון למדינה עומדים במוקדו של ספר זה . אנו מבקשים לעקוב אחר התמורות הפוליטיות, החברתיות והתודעתיות של הציונות הדתית, שהיטלטלה בין האופוריה בעקבות הקמת המדינה לבין תחושות קשות של קיפוח ואפילו של רדיפה . חיבורנו נע אפוא בין הפוליטי לתודעתי ובין החברתי להגותי ולתאולוגי . אנו מבקשים להודות למכון לחקר הציונות הדתית ע"ש זרח ורהפטיג באוניברסיטת בר אילן על התמיכה בחיבור זה . במהלך כתיבתו נפטר פרופ' אליעזר דון-יחיא, שכתב עבודות חלוציות לא מעטות בתחום . יעמדו דברינו לזכרו .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר