|
|
עמוד:10
10 דוד גורביץ' | רוני לוינגר שמרנית, מעין שיבה נוסטלגית אל קהיליית השבט הקדומה של העבר ? האם הפוליטיקה השבטית והקהילתנית היא פן נוסף של הליברליזם המאוחר, או אולי מדובר במה שהיסטוריון האידיאות מארק לילה ( 2016 2004, Lilla ) רואה כסימן לפסימיזם תקופתי המייצר ריאקציה תרבותית חדשה ? ספר זה מתחקה אחר ריבוי חדש שהופך לחלק בלתי נפרד מן העצמי שלנו . אחד הביטויים לשינוי מתבטא בעלייתו של דור חדש של אינטלקטואלים ואנשי ספרות - מליאו שטראוס ( Strauss ) בשנות ה – 50 ועד מישל וולבק ( Houellebecq ) וברנאר – אנרי לוי ( Lé vy ) בשנות האלפיים . דמויות אלה נוקטות עמדות שאפשר להגדירן כ"ניאו-שמרניות" וביקורתיות כלפי האידיאלים של הנאורות והערכים הליברליים הקשורים בה כגון אוטונומיה, אינדיווידואליזם וחירות . בעקבות ביקורת זו, אנו תוהים : האם יכולה הספרות להתמודד עם קריסת האופטימיות הנמהרת של הנאורות ? האם היא יכולה להביא לידי חיבור בין המסרים האוניברסליים האופייניים לה לבין ההכרה בהתגוונות האנושית שמביאה עימה הפוליטיקה הקהילתנית ? כך או אחרת, ספר זה מקורו בהכרה כי המציאות השבטית, הפרטיקולרית, המקומית, נותנת ביטוי לזרמי עומק בתרבות ומאתגרת בצורות שונות את "כללי המשחק" האוניברסליים של הליברליזם והמודרניזם העילי . שינוי זה מחזיר את הכתיבה הפוליטית – מוסרית אל מרכז ההתעניינות של קהל הכותבים והקוראים . זהו מהלך מסקרן שבו הספרות חוזרת מן העיסוק בעצמה אל העיסוק בעולם ; זהו ניסיון להתמודד עם הניכור העכשווי ורצון להחזיר לאדם את תחושת השייכות והאימננטיות שאבדה לו, המזוהה עם הקהילתיות הקדומה . בשעה שהספר יורד לדפוס אנו מקבלים רמז נוסף על המצב הנפשי שבו אנו שרויים כאשר "רוע" בלתי נשלט פולש מבחוץ אל גופנו ותודעתנו ( מגפת הקורונה ) , ואנו נוכחים לדעת עד כמה קשה עלינו המציאות בהיעדרו של חיסון - "תודעה קהילתנית" תומכת בתוכנו .
|
|