שני מכתבים לשד”ל מאת מה”ע

עמוד:13

שגיאה קולמוסי . כי הנה כבר ידעת מה שהונחתי בראיות ברורות מוסדות על משמעות הכתובים כי היעודים הנמצאים בסימן ב’ של הושע, והיה מספר בני ישראל ראוי ליחסם לעתים לא רחוקים מן הימים אשר בהם נבא הנביא, וכן גם היעוד הנאמר בסימן ג’, אף על פי שהנביא אומר כי הענין יתקיים באחרית הימים ( הושע ג’ ה’ ) . ועל ידי מה שלמדתי מדברי הושע נתחזקתי במה שהעליתי בפירושי למיכה ה’, כי כל הסימן נאמר על חזקיהו המלך, שהרי גם הנביא הזה מדבר על התחברות ישראל עם יהודה, ומבטיח כי יהיה המלך אשר מנבא עליו לעזר ולישועה מאשור, אשר עדיין ביאתו לארץ יהודה היה דבר ספק, כי אמר כי יבא בארצנו וכו’, יאמר גם כן כי בשוב בני ישראל אל ה’ יסופו מקרבם אותם הדברים שלמדו מן הגוים אשר סביבותם כלומר לבטוח על ערים בצורות ועל כשפים וקסמים ועל פסילים ומצבות . ומי איפוא לא יודה כי הענינים האלה לא יתכן שיֵאמרו על ימים רחוקים הרבה מימי הנביא, ובהפך עולים יפה על ימי המלך חזקיהו, מלבד כי דומים לדברי ישעיהו על הענין הזה . אמנם עם כל הראיות הקרובות והברורות האלה המפרשים הרחיקו זמן הנבואות האלה הרבה ממה שתורֶה משמעות הכתובים, ונתתי לבבי לדרוש ולחקור אחר הסבה שהניעתם לפרש הכתובים על דרך רחוק ורחוק כל כך עד כי ישנא הכתם הטוב ויועם זהב המליצה . וראיתי כי מאחר שמצאו כי הסימן הקודם לנבואת ואתה בית לחם אפרתה מדבר על זמן המשיח וימי גאולה והצלחה לבית ישראל ועל הימים שהר בית ה’ יהיה נכון על ראש ההרים וכל העמים יעלו אל ירושלם לקחת תורה מציון וללכת בארחות אלהי יעקב, וראו גם כן כי הסימן שאנו מדברים עליו מתחיל : ואתה בית לחם אפרתה, בו”ו החבור, ורחוק הוא שהנביא יתחיל ענין בפני עצמו בו”ו החבור, מלבד כי תחלת הסימן הזה דבק היטב עם ענין סוף הסימן הקודם : העלימו עיניהם מן הדברים אשר בסימן שלפנינו המורים על ימי חזקיהו ואמרו כי בלי ספק הסימן הזה הוא המשך הקודם, ועל כן המושל הנזכר כאן הוא מלך המשיח . והנני מסכים עמהם בדבר אחד וחולק עליהם בדבר אחר . כי שבתי ואראה ונתתי לבי לדעת ולתור אם אמת נכון הדבר בלי שום פקפוק כי הסימן הזה והיה באחרית הימים ( מיכה ד’ ) על הגאולה העתידה נאמר . וראה זה מצאתי כי לא יפורש יפה כל הסימן הזה על הדעת המוסכמת בין המפרשים ואפילו חלק ממנו, אם לא נעשה דברי קרעים קרעים ונאמר כי הוא מדלג בפתע פתאום בלי שום צורך והכרח, ויעשה אלפי שנים כיום אתמול כי יעבור ולא יגיד לשומעיו מאומה מן השנוי והדלוג העצום הזה . כי הנביא מנחם את יהודה וירושלם כי ה’ ישים את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום וה’ ימלוך עליהם, ועל כן מוסיף ומדבר על לב ירושלם כי לא יילילו יושביה על משכבותם כי ה’ מלכם ויועצם והוא יגאלם אפילו אם יבאו עד בבל, הרי כי רחוק היה הדבר מאוד מדעת הנביא שילכו לבבל, שהרי הוא מדבר דרך גוזמא . אם כך, ודאי הוא שכוונתו על הרעות והצרות שתבאנה על האומות על ידי עמים קרובים סביב לארץ ישראל כמו עמון ומואב אדום וארם, אשר ידענו כי לחצו את יהודה בימי המלכים אשר קדמו לחזקיהו, ואמר ( ד’ ו’ ) ביום ההוא וכו’ אספה הצולעה וגו’, ולפי הכתוב לפנינו המלות ביום ההוא חוזרות למה שקדם, כלומר לכל הנאמר בסימן זה עד פסוק היום ההוא . ואם כך, למה נשחית הדר המליצה ולא נודה כי גם תחלת הסימן הזה והיה באחרית הימים כוונתו על אותו הזמן אשר נרמז בשאר חלקי הסימן שהוא זמן קרוב לימי הנביא . ועתה מורי היקר, אחרי שהוצאתי הדברים האלה הנני מוכרח שני מכתבים לשד”ל מאת מה”ע 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא